ויכוחים סוערים נערכים באינטרנטים מהבוקר מאז אישרה ממשלת ישראל שתי הצעות לחוק לאום. ברוב של 15 שרים בעד ושישה שרים נגד אושרה ההצעה שיחוקק חוק שמטרתו הגדרת זהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ויעוגנו ערכיה של המדינה כ””הבית הלאומי של העם היהודי”. על פי אחת מהצעות החוק, של זאב אלקין, יורע גם מעמדה של השפה הערבית והיא תוגדר כשפה בעלת מעמד מיוחד ולא כשפה רשמית.
אתר משרד המשפטים קרס עקב עומס המבקרים, ולטובתם אספר כי נוסח הצעת החוק קובע שישראל היא מדינה יהודית ומעגנת את האפיונים היהודיים של המדינה (דגל, סמל, עליה וגם ריבונות) בחוק. רבים מתומכי החוק תהו על מה הביקורת, שכן עקרונות אלה זוכים לקונצנזוס, מעוגנים במגילת העצמאות ואושררו בפסיקות בתי המשפט.
אלא שהמשמעות העמוקה של הצעת החוק שבדרך היא מרחיקת לכת ורחוקה להיות הצהרתית בלבד. ההצעה שמה את ה”יהודית” לפני הדמוקרטית (מדינה יהודית, משטר דמוקרטי). הסעיף הראשון בהצעת החוק של זאב אלקין קובע כי בכל חוקי המדינה יפורש לאור העיקרון המנחה והמרכזי של ההצעה – היותה של ישראל מדינה יהודית. העובדה כי מדובר בחוק לאום תעניק עדיפות חוקתית בפרשנות של חוקים להיותה מדינה יהודית, על פני היותה גם מדינה דמוקרטית, לפחות כשבית המשפט העליון יידרש לשקול בין שתי ההגדרות. גם בהצעת ראש ההמשלה, שעדיין לא הוכנה באופן סופי, מוגדרת ישראל כ”מדינה כיהודית ודמוקרטית“.
צודק משה פייגלין שהמילה דמוקרטיה כלל לא הופיעה במגילת העצמאות. אלא שמגילת העצמאות כללה את הפיסקה הבאה:
“מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות”.
הצעת חוק הלאום, לעומת זאת, קובעת:
“ישראל תהא מושתתת על יסודות החרות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל ומחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה כמפורט בכל חוק יסוד”.
ההבדל המשמעותי הוא בפירוט: עיקר ההצעה עוסקת במדינה היהודית ותכניה, והחלק הדמוקרטי התכווץ עד למינימום, בעוד ההגבלה על זכויות הפרט מוגבלת לאזרחים בלבד.
את המהלך האחרון דווקא עכשיו, כשמדינת ישראל חזקה ובטוחה, אפשר לראות כפרנויה והתרסה. פרנויה שבאה לידי ביטוי את התפישה כי למרות ששלטון הימין בטוח מאי פעם, ראשיו מאמינים כי האחיזה במדינה נשמטת בידיהם – בגלל בתי המשפט, התקשורת וגורמים “חתרניים” אחרים. התרסה שחותרת נגד ממלכתיות ועיקרה שלשליטים של אותו “משטר דמוקרטי” אין די בכך שזו מדינה בה היהודים אזרחים סוג א’ במובנים רבים, הם מבקשים “להשתין מהמקפצה”.
מדינת ישראל התבססה על איזון עדין בין היותה יהודית לדמוקרטית. ההתעקשות להכריע לטובת היהודית מציב את ישראל במסלול היפרדות לשלום מה”דמוקרטית”. בירושלים יסד ז’ אלקין את מדינת הלאום היהודי, היא מדינת ישראל. ומוזר שהוא עשה את זה, כי הייתי יכול להישבע שהיא כבר הוקמה. בד בבד, היא שמה לאל את העניין הזה של דמוקרטיה. יוזמי ההצעה מן הסתם פספסו את האירוניה הדקה בכך שרצונם להדק אחיזה במדינה היהודית שלהם רק גורמת להם להישמט מבין ידיהם בשאון השנאה והפירוד הגובר.
