על אף שמלי גרין מגדירה את עצמה כסופרת ועיתונאית, נשואה פלוס 11 ילדים בסדר הזה, עיקר הפרסום בו זכתה בעקבות הטורים ב-ynet והספרים שפירסמה לאורך השנים עוסקים בפריון המרשים של גרין ומשדרים לציבור הכללי כי גרין – אשה חרדית בת 38 בלבד – היא סופרוומן עם הספק שיכול לפרנס 10 פרקי חיים של אנשים אחרים. גרין אשה מרשימה ומוכשרת ויודעת לכתוב, ואף נקיפות המצפון ורגשות הקנאה שהיא מעוררת אצל הורים אחרים שבקושי רב עומדים בעול הפרנסה והמעמסה של גידול ילד אחד או שניים הם עניינם הפרטי, כמו גם מקורות הקיום של גרין, שסביר להניח שאינה יכולה להתפרנס כדי לכלכל את 11 ילדיה.
אלא שבטור האחרון של גרין ב-Xnet היא חצתה את הגבול בין שיתוף אנקדוטות מחייה האישיים לתעמולה גלויה למען אגודת אפרת שפועלת נגד הפלות. בטור, שנראה כמו יחסי ציבור לא סמויים בכלל לאגודה, גרין פוגשת במשרדי “אפרת” את כרמית, נשואה, אמא לילד אחד ובהריון לא מתוכנן עם ילדה השני. גור הגיע לאגודה כדי “לבדוק מה קורה שם”, על אף שאיננה פעילה באגודה (באופן רשמי) אלא “אורחת כאן בדיוק כמוה”, שישבה עמה מרצונה הטוב לשיחה וליעוץ המתבסס על הפרוספקטים של האגודה. מעניין.
“אני שולפת את אחד הפרוספקטים של “אפרת” וקוראת שם את הטענה על כך שארגונים הקוראים לעצמם פמינסטים אינם עושים דבר על מנת להגן על זכויותיה של האישה לדעת מה זו הפלה יזומה”.
(מלי גרין, מתוך הטור)
כרמית נמצאת בהתלבטות קשה. היא לא רואה איך תוכל לכלכל ילד נוסף במשפחתה ושוקלת להפסיק את ההריון. גרין והסופר-רחם פוגשים אותה ומנסים לעזור לה להגיע להחלטה. כותרות ביניים כמו “אין כמו חיוך של תינוק קטן” לא משאירות ספק בדבר המסר שמכוון לקוראים.
“ראי, כרמית”, מצאתי את עצמי דוברת בלתי רשמית של האגודה. “כאן לא יחליטו עבורך מה לעשות. רק יעניקו לך ידע וישאירו את ההחלטה בידייך. ההסבר היחיד שיינתן לך הוא רפואי, מתוך דאגה לבריאותך הגופנית והנפשית העתידית”.
“אני יודעת. גיסתי עשתה הפלה יזומה לפני ארבע שנים והיום היא מתקשה להרות”, סיפרה כרמית בצער. “אני מקווה שהמצב הכלכלי שלנו יסתדר תוך כמה שנים ואני לא רוצה להתחרט על משהו שעשיתי לעצמי בעבר”.
אחסוך לכם את המתח. כרמית רואה בסוף את האור וסיום הטור אפוף אור ואהבה:
ד”ר שוסהיים מעיף לעברנו מבט ומחייך כשאני מבקשת שיסביר לי למה הוא כאן: “על אף שמשנת 1963 אני מטפל יום יום בחולים במחלות שונות, אין לי את היכולת להבטיח לאיש שהטיפול שאתן לו, התרופה שיקבל או הניתוח – יצליחו. מצב רפואי אחד בו אני יכול להבטיח ולתת אחריות, זה לאישה בהריון – להגיד לה שאם לא תפיל, לעולם לא תצטער על כך!”
כשהוא אומר את הדברים, אני מרימה עיניים לשמיים ואומרת: “ריבונו של עולם, תראה איזה עם נפלא יש לך, עם שאתה יכול להתגאות בו, איך אכפת להם זה מזה. קח את כל החבילות, קח את כל דמעות הצער וההתלבטות, דמעות האושר והשמחה, קח את כל התינוקות שנולדו בזכות הפעילות הזו ותן לעם שלך שנה טובה יותר ומבורכת יותר!”
רותם אבגר הגיבה בזעם באתר “מרפסת” (בלבול המינים במקור):
“אני מנסה לעצור את הדם מלבעבע. יתכן וד”ר אלי שוסהיים הנכבד מבטיחה לנו כאן הבטחה אשר ביססה אחרי שחוותה בעצמה את התחושה הזו, המחזור שמאחר, הבדיקה, ההבנה כי על אף שלא תכננה (ויתכן כי נמנעה באופן אקטיבי, כמו המתלבטת, אשר צוטטה באומרה: “לו הייתי יודעת, הייתי מגנה על עצמי עם משהו רציני יותר”) – היא בהריון. יכול להיות שד”ר אלי שוסהיים ידעה כי בן הזוג ממנו נכנסה להריון לא רוצה את הילד, יתכן וידעה כי תגדל אותו כמפרנסת יחידה, ללא מי שיחזיק לה את היד בלילות-ללא-שינה, ללא מי שתחליף אותה לכמה שעות של התרעננות, ללא מי שתנגב לה את הדמעות.
“יכול להיות שד”ר אלי שוסהיים נכנסה להריון בהיותה חלק מתא משפחתי לא יציב כלכלית, ללא ידיעה ברורה מה ילד יום – אך בחרה ללדת, ולא הצטערה על כך לעולם (!). אבל יתכן וד”ר אלי שוסהיים נטול הרחם מסתמך אך ורק על מה שנוח לו להאמין שהנשים שיצאו ממשרדי האגודה “משוכנעות”, מרגישות. נשים אלו הן עבורו סטטיסטיקה, רחם-אינקובטור זמני האחראי לתמונות הילדים החמודים המעטרים את אתר אגודת אפרת. אותן נשים אשר צמחו בחברה שמעלה על נס את ההורות, אם כמציאות תרבותית, אם כפונקציה של דת ומסורת. הוא לא שמע, וכנראה לא רוצה לשמוע, כיצד זה מרגיש להיות אם לילד או ילדה שלא רצית. אשר אינך יכולה לכלכל. אשר אינך יכולה להכיל. אינו מבין כמה בלתי אפשרי זה להודות בפה מלא שכואב לך על הלימודים שהופסקו, על הקריירה שלא זכית לפתח כפי שרצית. האם סל חיתולים, עגלה חדשה ובובות (תרומה מאוסטרליה!) יחליפו את החיים שאיחלת לעצמך ולא זכית לחיות? האם אמא לשלושה ילדים, שהייתה שמחה להשאר אמא לשלושה ילדים, יכולה לספר לסובביה כי על הילד הרביעי היא מתחרטת? איך היא תרגיש אז, איך ירגיש הילד?”.
אגודת “אפרת” באמצעות נציגתה הלא הרשמית גרין, מציבים את הרחם מעל האשה. תכליתה בחיים היא ללדת בכל מחיר וכל נסיבות ייחודיות, שיקול דעת ורצון עצמאי מתבטלים בפניה. מלבד היחס האדנותי והנבזות בטפטוף רגשות אשם לנשים שאינם יכולות או רוצות להביא ילד לעולם, ל”אפרת” לא אכפת מהנשים או מהילדים שיוולדו אלא רק מהרחם שלהן, מתהליך הלידה עצמו, ובחזונה היא רואה תינוקות יהודים בסרט נע. היא לא תשלם את המחיר הנפשי או הכלכלי הכבד, את הצער והחרטה שהן פועל יוצא מההחלטה להביא ילד להורים שאינם יכולים או רוצים לגדל אותו בשם האג’נדה הלאומית-דתית שלה. על כן, כשמלי גרין לא באה כדי לתמוך באשה בשעתה הקשה אלא בתוקף תפקידה כשגרירת הפריון היהודי עלי אדמות.
תמונה: דרך חדר 404
תודה ל-Lital Bar על הטיפ.
