ביממה האחרונה הופצה ברשת התמונה מעלה, בה נראה לוחם עם ‘פק”ל ספר תורה’ נייד היוצא לקרב. התמונה גוררת תגובות עזות לכאן ולכאן המדגישות את החיכוך הגובר בשאלת שילוב הזהות הדתית היהודית בתפקידי לחימה:
“אני לא נלחם בשם אלוקי מערכות ישראל. אני נלחם בשם המדינה שלי והחברה שלי. אני מקווה שזה בסדר מבחינת אל”מ עופר וינטר.
אני, אגב, דווקא הייתי בקרב, אחזתי בכלי נשק ויודע מהי רוח לחימה. ובכל זאת אני מבקר את וינטר. זה לא יהיה הכשל הראשון במנגנון האידאולוגי שמפעיל את וינטר, שסיפר בשחץ כיצד הגנו ענני כבוד על חייליו בעזה, ואז איבד שניים מלוחמיו בתקרית שבה גם נחטף הדר גולדין. זה כנראה גם לא הכשל האחרון.
יכול להיות שעופר וינטר הוא מצביא מבריק. בטוח שהוא מצביא משיחי. יכול להיות שהוא יודע לכבוש יעד מבוצר. אני לא הייתי הולך אחריו אפילו למבצעים בסופר של רסאן עליאן”.
דוסים מצייצים מסבירים:
“לא היו דברים מעולם. הורדת ספר תורה לשטח אימונים הוא דבר מקובל מימים ימימה ונועד לשרת את מי שמעוניין ויכול לקרוא בתורה בשטח האימונים, במידה והלו”ז מאפשר זאת. אין לוחם או מפקד, דתי ושאינו דתי, שאפילו היה שוקל ברצינות להדביק ללוחם פק”ל כזה ללחימה. מדובר בסה”כ בשדרוג של אופי העברת ספרי תורה לשטח אימונים. (כנראה) פרי יוזמתו של רב צבאי או מש”ק דת עם ידי זהב ואולי גם קצת זמן פנוי. והאמת והשלום אהבו”.
