ב-29 ביולי הלכה לעולמה בנורווגיה מריאן איהלן (במקור מריאן ג’נסן), עליה כתב ליאונרד כהן את So Long, Marianne ו-Bird on a Wire, והיא בת 81.
כאשר איהלן הייתה על ערש דווי חבר יצר קשר עם כהן ועדכן אותו שהסוף ממש קרוב. תוך פחות משעתיים התקבלה תשובתו של הזמר, אותה הקריא החבר למריאן.
מבקרת האמנות אניטה סתי ומבקר המוזיקה של הטלגרף ניל מקורמיק הקריאו את המסר של כהן למריאן בשידור ב-BBC.
“ובכן מריאן, הגיע הזמן הזה בו אנחנו כל כך זקנים והגוף שלנו מתפרק. אני חושב שאלך בעקבותייך ממש בקרוב. דעי שאני כל כך קרוב מאחורייך שאם תמתחי את זרועך אני חושב שתגעי בידי. את יודעת שתמיד אהבתי אותך בזכות היופי והחוכמה שלך ואני לא צריך להוסיף עוד בעניין כי את יודעת. כעת אני רק רוצה לאחל לך מסע טוב מאוד. שלום חברה ותיקה ושאהבה נצחית תאיר את דרכך בהמשך”.
החבר מסר כי כאשר מריאן שמעה את המשפט “אם תמתחי את זרועך” היא מתחה את זרועה.
כהן פגש את מריאן באי היווני הידרה ב-1960. הוא סיפר מאוחר יותר שהיא הייתה האישה הכי יפה שפגש. בעלה לשעבר, הסופר הנורווגי אקסל ג’נסן, עזב אותה על האי עם בנה בן החצי שנה.
כהן, מריאן ובנה. תמונה: James Burke/The LIFE Picture Collection ,Daniel Kreps
כהן ואיהלן הפכו לנאהבים והוא נסע איתה מהידרה לביתה באוסלו, נורווגיה. מאוחר יותר הוא הזמין אותה לעבור לגור איתו במונטריאול, קנדה, והיא נענתה להצעה. השניים חיו יחד בשנות השישים וחילקו את זמנם בין ניו יורק, מונטריאול והידרה. כהן הקדיש לה את האוסף השלישי של שיריו, Flowers for Hitler, והיא הייתה ההשראה לרבים משיריו המולחנים והכתובים. תמונה של מריאן מופיעה בצד האחורי של אלבומו השני של כהן, Songs from a room.
