ראשית הסתייגות לביקורת: העתיד של הפרסום מלא תוכן. הבנק הבינלאומי עשה נכון כשבחר לקדם את השירותים שלו באמצעות סדרת רשת חדשה שהפיקו גליקמן שמיר סמסונוב ואף ליהקו אליה כשרון בולט כמו אסי כהן.
אך תוכן דיגיטלי, בייחוד כזה המיועד להפצה לקהל הרחב באמצעות רשתות חברתיות, בקלות עלול להפוך לשדה מוקשים עבור המפרסם בהעדר כיוונון רגיש, כפי שקרה כאן. גילוי נאות: גם “חורים ברשת” מפיק תכנים ממותגים ללקוחות באמצעות זרוע השיווק התוכני שלנו.
הסדרה החדשה, “דפוס פרצלינה”, אמורה לכלול שישה פרקים והיא עולה במקביל לפרסום בטלוויזיה, בדיגיטל, בעיתונות ובשילוט חוצות במסר “משקיעים בך”. עד כה עלה הפרק הראשון, שזכה לשם שנראה בדיעבד אירוני, “הטעות”. כוכב הסדרה הוא מנהל בית הדפוס בו מדפיס הבנק הבינלאומי את מוצרי הפרסום שלו, בחור בשם איתן פרצלינה, אותו מגלם אסי כהן, הפרזנטור הוותיק של הבנק.
פרצלינה הוא דמות קומית שמזכירה רבות מהדמויות שגילם כהן, הן בפרסומות לבנק הבינלאומי, והן בדמויות בארץ נהדרת (קווי ההשקה לשאולי ברורים), ובעיני היא החלשה שבהן. בפרק הראשון, האיש, בעל מבטא מזרחי בולט, מטריד מינית את העובדת שלו, מעצבת גרפית, אותה הוא חושב למזכירתו (נו, הורמונים חייתיים).
בהמשך הוא זוכה לביקור של שני עובדי בנק הבינלאומי (שני אשכנזים יפי תואר), שמגלים שהמזרחי הטיפש הדפיס מודעה עם טעות כתיב (נו, אנאלפבית): “משקעים בך” במקום “משקיעים בך”.
אין לי רצון ליפול למלכודת של ה-PC ובסאטירה אין מקום לפרות קדושות. אלא שזו לא סאטירה אלא סדרה שאמורה להצחיק ובמקום זאת המבקרים שלה מאמינים שעולה ממנה ריח של משהו ישן ורע, כאילו שלא התקדמנו מהימים של מבטאים וסטריאוטיפים עדתיים.
אפשר היה לסלוח על הכל אם היה שם קסם אחר שמפצה על כך. הדמות של שאולי מהפרלמנט ממחישה שאסי יכול לגלם מזרחי שהוא חכם וטיפש בעת ובעונה אחת, ערס נכלולי עם מבטא מזרחי גנרי, אהבה עצמית בלי גבולות וחוסר מודעות נפלא שקל להתאהב בו, מה שלא קרה כאן. זו לא דעתי הפרטית אלא מה שעולה מתגובות רבות של אנשים שצפו בפרק הראשון בימים האחרונים.
בנק לא צריך גם לחשוש להרגיז אנשים אם זה מקדם את מטרותיו. אלא שכל מפרסם שבוחר לפרסם באמצעות תוכן צריך לשאול את עצמו שתי שאלות: האם התוכן הזה מקדם את שירותיו והאם פוטנציאל הנזק הוא אפסי.
במקרה הזה, התשובה לשתי השאלות היא שלילית. במרכז הקמפיין של הבינלאומי הוקם מתחם דיגיטלי מתקדם שבו “חווית שירות מתקדמת, מובילות דיגיטלית, מומחיות בהשקעות ופתרונות פיננסיים מתקדמים. לצד טיפים מקצועיים ממומחי הבינלאומי וקטעי וידאו של לקוחות מרוצים” כך לדברי הבנק. ומה בין זה לבין “דפוס פרצלינה” השלומיאל?
חשוב להזכיר כי נקודת הפתיחה של הבנק כמוציא לאור שעומד מאחורי סדרה כזו מסובכת יותר משל גוף תוכן טהור. למשל, כאשר אודי קגן ודנה פוליג יצרו את הסדרה “משיח” הם לא היו כבולים לאף מפרסם והתוכן דיבר בעד עצמו בלבד.
כאשר בנק מזוהה עם תוכן, התוכן משליך עליו והוא משליך על התוכן. כאשר בסדרה נראים שני אשכנזים יפי תואר שנשלחים מטעם הבנק לפקח על המזרחי שמנהל את בית הדפוס זה נראה כמו בדיחה עצמית של הבנק על חשבונו. הומור עצמי הוא נהדר אלא שאני לא בטוח שזו הייתה הכוונה. אולי הכל נסלח אם בסוף מה שאנשים יזכרו זה שהבנק הבינלאומי “משקעים בך”.
