המאבק הזה נמשך כשנתיים, מאז הקרנת הסרט התיעודי “בלאקפיש” (Blackfish), המתעד את קורות לוויתני הקטלן, האורקות, ברשת פארקי חיות המים סיוורלד (Seaworld), המגלגלת מיליארדי דולרים. בעקבות הסרט נפגעו קשות הרווחים של “סי וורלד” כאשר המודעות הגוברת גרמה לאנשים רבים להימנע מביקור במתחם. הורים נשבעו שלא יגררו את ילדיהם רק כדי “להשתעשע” ממראה אורקה אומללה בשבי ואמנים נמנעו מהופעה במקום.
לאחרונה הודיעה הנהלת מחוז החופים של קליפורניה כי היא נענית לבקשת פארק המים בסאן דיאגו להרחיב את הבריכות של האורקות במסגרת פרויקט “Blue World”, שאמור להיפתח בפארק ב-2018 אך תלתה את האישור בתנאי יקר: ב”סי וורלד” לא יוכלו להרבות את 11 האורקות שנתונות אצלם בשבי. כמו כן, הנהלת המחוז אסרה גם על סחר, מכירה או העברה של אורקות בשבי. הם לא יוכלו למכור, להעביר או לסחור בהם.
ההחלטה האחרונה קלעה את “סי וורלד” לתסבוכת לא פשוטה. אילו החברה הייתה מודיעה על זניחת תוכניתה המקורית להרחיב את מתקני האורקות היא מסתכנת בביקורת ציבורית על כך שמעולם לא רצתה לשפר את תנאי המחיה שלהם אלא פשוט להרבות עוד אורקות בשבי. פעילים במאבק הניחו כבר אז כי ל”סי וורלד” לא תיוותר ברירה אלא ללמוד מ-Ringling Brothers and Barnum & Bailey, חברת הקרקסים שהכריזה בחודש מרץ כי תפסיק את תרגילי הפילים בשלושת הקרקסים הנודדים שלה עד 2018 עקב השינוי בדעת הקהל.
ואכן, ביום שני הודיעה “סי וורלד” בסאן דיאגו כי תפסיק עם מופעי האורקות במהלך 2016. ההחלטה לא נבעה מתוך דאגה כנה לגורל בעלי החיים ואין כוונה לשחרר את היונקים העצומים האלה לחופשי. מנכ”ל הפארק, ג’ואל מנבי, הכריז במצגת למשקיעים כי המופע “התיאטרלי” הנוכחי יוחלף בתצפית על ההתנהגות הטבעית של האורקות.
כלומר, האורקות לא יאולצו לבצע תרגילים מטופשים בניגוד לטבע שלהן אך עדיין יישארו בשבי. מנבי הודיע כי “סי וורלד” עדיין מתכוונת להיאבק בהחלטת הנהלת המחוז אך לדבריו, גם אם ינצחו במאבק לא בטוח שימשיכו בפרויקט “Blue World” שעלותו מסתכמת ב-100 מיליון דולר, מאחר והתצוגה החדשה בפארק אמורה להציע דרך חלופית לרצון של החברה להראות לציבור שהם בעצם בעד בעלי חיים בעלות של 50 מיליון דולר בלבד.
הוא חזר ואמר ש”סי וורלד” מתכוונת להתמקד בהגנה על חיות בר. לא ברור איך זה מתיישב עם המשך החזקת יונקים בשבי וגם אם המהלך יעזור לרווחים של “סי וורלד”, שממשיכים להיות נמוכים מהצפוי במשך כמה רבעונים ברציפות. מה שבטוח זה שהאורקות לא יכולות לשמוח יותר מדי על ההחלטה האחרונה.
“בלאקפיש” הצליח להציג את האורקות כיצורים רגישים ואומללים שהושמו בתנאי שמי שאינם ראויים למחיה. במהלך הסרט מומחש איך האורקות כלואות באמבטיות קטנות בהרבה ביחס לאוקיינוס הפתוח באופן שגורם להם מצוקה קשה. המצוקה הזו מתחילה בעצם חטיפתם של האורקות ממשפחתם באוקיינוס, ללא מצפון ועבור בצע כסף. רשת פארקי המים ניסתה להצביע על אי אמינות בסרט אבל העובדות מדברות בעד עצמן. מקומו של אורקה באוקיינוס הפתוח. שם ביתו, שם יעודו. לשחות קילומטרים כאוות נפשו.
האורקות נאלצו לחיות בתת תנאים, לאבד כל חשק לחיות, להיות אגרסיביים עד כדי תקיפה של כמה מהעובדים שם. שנים על גבי שנים הפארק גרף סכומי עתק על גב חיות המים ושום דבר לא קרה. עד בלאקפיש”, הסרט שהצליח להפוך אורקות ליצורים הכי רגישים, מתוקים ואומללים. איש לא נותר אדיש ובעולם של היום, כאשר כל מידע אכזרי נפלט החוצה, היה זה עניין של זמן עד שתאגיד זה יחטוף מהציבור.
תמונת שער: Shutterstock
