למה יש סיכוי שמועמד לא צפוי יתיישב על כסא ראש הממשלה אחרי הבחירות

אדם קורא סקרים ובאות בחירות וצוחקות לו בפרצוף. בימים האחרונים מתפרסמים בעיתונים טורי דעה שאינם אלא משאלת לב של הכותבים שלהם על צל צלו של מהפך. מומלץ להתייחס לכל טור כזה עם יותר מגרגר של מלח משום שפח הזבל של ההיסטוריה מלא בנבואות שנשטפו אליו בבוקר שאחרי. 

אל תהיו קול צף: גלו מי המפלגה שראויה באמת לקול שלכם בבחירות 2015

אני מודע לכך שגם התרחיש הבא שאגלגל כאן עשוי להיות מביך במיוחד עבורי אם אתבדה ביום שאחרי, אך הוא אינו משאלת לב, על כל פנים לא שלי, והוא סביר בהחלט על פי ניסיון העבר. 

הסקרים האחרונים מדברים על תחרות צמודה בין המחנה הציוני לליכוד, ומעניקים לשתי המפלגות כ-22-24 מנדטים והרחק מאחוריהם הרשימה המשותפת, יש עתיד והבית היהודי עם 12-13 מנדטים, כאשר “כולנו” בראשות משה כחלון עם 8-9 מנדטים. 

למרות הסקרים, במערכות בחירות בעבר התרחשה רעידת אדמה שטרפה את כל הקלפים בימים שקדמו לבחירות והזיזה עד 10 מנדטים מצד לצד ששינו את המפה לחלוטין. כך קרה בבחירות 2013, כאשר “יש עתיד” צמחה מ-8-12 מנדטים בסקרים ל-19 בתוצאות הבאמת, כך היה עם קדימה, הליכוד, הגמלאים וצומת בעבר.

מקור: NRG

המנדטים האלה לא זזו מצד לצד כמו עלה נידף ברוח. המקור שלהם הוא במה שמכנים “קולות צפים”. על פי סקר של גלי צה”ל, כ-16% מבעלי זכות הבחירה עדיין לא החליטו כיצד יצביעו בבחירות הקרובות. מדובר בכמות עצומה שעשויה להסתכם ביותר מ-20 מנדטים. כמובן שאי אפשר לדעת בוודאות כיצד בעלי הקולות האלה יצביעו, אך אם מסתמכים על קולות העבר, קולות צפים אוהבים לצוף למרכז או לפחות לא לשוליים בימין או בשמאל.

הפער בין הסקרים לבחירות בבחירות 2013. דרך המדריך לטרמפיסט בסטטיסטיקה 

לאי הוודאות תורמת גם העובדה שהרבה אנשים שנקבו בשם של מפלגה מסוימת כלל לא בטוחים שיצביעו לה. כך על פי סקר של חברת פרויקט המדגם בפיקוח קמיל פוקס שפורסם בהארץ, 43% מהאנשים שענו “המחנה הציוני” אמרו שהם שוקלים להצביע למפלגה אחרת, “יש עתיד” ברובם, ו-36% מהאנשים שענו “הליכוד” אמרו שהם עשויים להצביע למפלגה אחרת, “הבית היהודי” ברובם. באופן דומה, 19% ממצביעי מרצ עשויים לנהור למחנה הציוני, ולדרדר את מפלגתם אל מתחת לאחוז החסימה.

מכאן ששום דבר לא ודאי אך אפשר להניח שתי הנחות בביטחון מסוים: הליכוד לא יפתיע את כל הסוקרים עם מספר מנדטים מזהיר, מאחר ויש סימנים של עייפות בציבור ממפלגת השלטון המעידים שהם עשויים להעניש אותה על מה שהם תופשים כדרדור מצבם הכלכלי. מהסקר של גלי צה”ל עולה כי הנושא שמשפיע יותר מכל על הקולות הצפים בהחלטה למי להצביע בבחירות הוא הנושא הכלכלי-חברתי; 56% מהמתלבטים ציינו כי נושאי הדיור, יוקר המחיה, בריאות וחינוך ישפיעו עליהם הכי הרבה בבחירות. מכאן שסביר להניח שהליכוד לא ייהנה מאותם קולות צפים שנשים מהוות כשני שלישים מהם. ועוד נתון מעניין יש עתיד היא המפלגה השניה בגודלה לה הצביעו נשים בבחירות 2013. 

על פי בדיקת “וואלה”, בין הקולות הצפים יש 60% המגדירים את עצמם בין ימין מתון לשמאל מתון. 66% מהם בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה. סקר זה מצביע על היחלשות של המפלגות הגדולות ועליית מפלגות הלווין – יש עתיד, כולנו והבית היהודי. הסקר גם מעיד שאין זליגה בין הגושים בקרב הקולות הצפים. לכאורה, יש עתיד וכולנו עשויים ליהנות מהקולות הצפים שווה בשווה, אלא שכולנו נתפשת בציבור כמפלגת לוויין קלאסית של הליכוד ומושכת בעיקר קולות של מצביעי ימין, בעוד “יש עתיד” היא עוף מוזר בפוליטיקה הישראלית, מעין נייר לקמוס שמאפשר לכל אדם להכתים בו את עמדתו הפוליטי. יש שם שבעד שלום ובעד ארץ ישראל השלמה, חילונים ודתיים, שמאלנים וימנים מתונים. במובן זה היא מפלגת קולות צפים קלאסית. 

למה שבוחרי “יש עתיד” ב-2013 בכלל ישקלו להצביע שוב עבורו לאחר שמילאו חלק מרכזי בממשלה של כך איכזבה אותם. האם מסע הסליחות של יאיר לפיד שכנע אותם עד כדי כך? מדוע שלא יצביעו בהמוניהם ליצחק הרצוג ויהפכו אותו לראש הממשלה? על אף שבוז’י הרצוג מנסה להצטופף במרכז הצפוך בלאו הכי, נרתע מהמושג שמאל כמו מאש ומקפיד להתרחק מחנין זועבי וחבריה אותה גם ניסה להדיר מהכנסת, המחנה הציוני בראשותו עשה “שטיפה לבנה” למפלגת העבודה, אך היא נותרה לבנה דהויה. מותג לא ברור, אשכנזי ברובו, בלי בידול חברתי, כלכלי או אידיאולוגי שמבדיל בינו לבין מפלגת מרכז אחרת. אולי אתבדה אך ספק רב בעיני אם הוא יגשים את תקוות החברים מפייסבוק ויהפוך לראש הממשלה הבא.

אם אותם קולות צפים יזרמו לכיוון של יש עתיד והיא תשחזר את הישגה מבחירות 2013, עם יותר מ-20 מנדטים הכל יהיה פתוח, גם חלומו של לפיד להיות ראש ממשלה. “יש עתיד” מייצגת במידה רבה את האופן שבו ישראלים רבים רוצים לראות את עצמם. לא גזענים וקיצונים כמו שחלקים רבים של הליכוד הפך להיות בהנהגתו הרפה של נתניהו, אך כן צודקים ויפים בעיני עצמם. יש עתיד היא הכלבו שמספק להם את סל המוצרים הזה: לא ממש ימין, לא ממש שמאל, לא בעד שלום, אבל גם לא נגד. בסך הכל אנשים שרוצים לחיות את החיים כשהם נושפים ברוח, ממש כמו דילן שלפיד אוהב לצטט. הם חושבים שיאיר לפיד בחור מצוין, חפים מציניות ומאמינים לו שכוונתו טובה, גם אם זה לא לחלוטין הצליח לו. ועוד נתון מעניין: סקרי שטח מעידים על התחזקות עקבית של יש עתיד בחודש האחרון עוד לפני הישורת האחרונה. 

ואיך זה מסתדר מבחינה אלקטורלית? עד שיתוקן החוק, הנשיא לא חייב להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על המפלגה הגדולה ביותר. חוק יסוד הממשלה קובע כיום כי נשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה על “אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך”, לאחר התייעצות עם נציגי הסיעות בכנסת. מאז הקמת המדינה, מלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על ראש המפלגה הגדולה בכנסת, למעט בשתי מערכות בחירות: ממשלת האחדות ב-1984 וממשלת הליכוד ב-2009, אז מפלגת קדימה היתה גדולה במנדט מהליכוד, אך נתניהו הוא זה שעמד בראש הממשלה בסופו של דבר.

אם יטרפו הקלפים, והליכוד, יש עתיד והמחנה הציוני יהיו מפלגות שוות בגודלן, הנשיא מן הסתם יבקש לבחון למי מהן יש סיכוי גדול יותר להקים קואליציה. השותפה הטבעית של המחנה הציוני היא מרצ, אם תעבור את אחוז החסימה, והיא תנסה לקושש פנימה את כולנו, ישראל ביתנו והחרדים, וליהנות מתמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ, למרות ההרכב הלא הומוגני.

הליכוד, אם תרכיב את הממשלה, תעדיף את כולנו, ישראל ביתנו, ש”ס, יהדות התורה וגם זה לא יספיק ל-60 מנדטים, על פי הסקרים. “יש עתיד” תוכל לצרף את המחנה הציוני, מרצ, כולנו וש”ס, על אף הצהרת דרעי שלא ישב עם לפיד. זה תרחיש מוזר וייתכן מאוד שלא יתממש, אך דברים מוזרים מאלה כבר קרו, ובהינתן נסיבות כאלה לא דרוש הרבה כדי לגלות כי ליש עתיד הסיכוי הכי טוב להקים קואליציה בישראל.

אם יתגלגל יאיר לפיד לראשות הממשלה, זה לא משום שרוב הישראלים בחרו בו אלא מעומקו של משבר המנהיגות הנוכחי, יותר הצבעת מחאה נגד נתניהו ודחיית המועמד הנוכחי שמנסים להעמיד מולו, יצחק בוז’י הרצוג.