בקלות. תמשיכו כמו שעשיתם עד עכשיו…
בפוסט הזה אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לטעויות שגם אתם עושים בפייסבוק (או בטוויטר או בכל מדיה חברתית אחרת, אפילו ב”מנצ’מע”) ובהמשך אציע לכם כיצד להתגונן בפני הסכנה שהפוסט הזה בפייסבוק יביא עליכם.
פוסט בפייסבוק יכול להרוס לכם את החיים
ה”טריגר” לפוסט הזה הוא סיפור שקראתי אצל עידוק על בחורה שכתבה את הציוץ הזה בעמוד שלה וקישרה לחברת תעופה אמריקן איירליינס: “שלום שמי איברהים ואני מאפגניסטן. אני חלק מאל-קאעידה וב-1 ביוני אני הולך לעשות משהו ממש גדול ביי”.
אמריקן איירליינז לא התבלבלו, הבהירו לה שהבדיחה אינה מצחיקה אותם והם יפעלו בצורה ממוקדת להגיב לאיום שלה. שרה כמובן נבהלה. עידוק מספר לנו שהגולשים החליטו שאמריקן איירליינז הגזימו, והתחילו ולהטריל את חברת התעופה ש”התעמרה” בשרה שרק רצתה להתבדח.
הפוסט הזה מאוד הפריע לי.
הרי אילו חברת התעופה היתה מתעלמת והיתה קורית תקלה בטיסה שלה, היינו אומרים שהחברה התרשלה. לא?
אני רוצה להרחיב על נושא משיק וחשוב.
התוכן שלכם שפורסם אינו בשליטתכם
שימו לב לסכנות שגלומות בפוסטים שאנחנו מפרסמים, בתמונות שאנחנו מעלים או בהודעות ווטסאפ שאנחנו שולחים, ואנחנו בכלל לא חושבים עליהן.
פעם אחר פעם אנחנו שומעים על אנשים שפרסמו שטויות בחשבונות שלהם ואחר כך מתפלאים: הם לא מבינים מדוע השטויות שכתבו הגיעו לאנשים שהם לא רצו שיקבלו אותן, הפכו להיות ויראליות והועלו לפיד של מאות אלפי אנשים או פשוט שימשו כבסיס לתביעה שהוגשה נגדם או לדחיית התביעה שהגישו.
כל מי שעוד לא הבין – אתם באינטרנט ואתם כותבים באינטרנט. משמעות הדבר היא, שכאשר פרסמתם משהו (אפילו תחת הגדרות פרטיות) איבדתם את השליטה עליו.
ברגע שפרסמתם תמונה, כתבתם פוסט, הגבתם לכתבה, כל מה שתפרסמו יהיה נגיש לעולם כולו. אם במה שפרסמתם יש דבר מה שפוגע בכם, אל תתפלאו אם הפגיעה תחזור ותכאיב לכם.
כל פרסום במדיה חברתית, בווטסאפ, בפייסבוק, בטוויטר ובכלל באינטרנט, יצא משליטתכם מרגע שפרסמתם אותו.
מקרים כאלו של תקלות שנבעו בגלל פרסום שלא נשקל עד הסוף קורים כל הזמן. תראו למשל:
– נטלי בלנשארד הקנדית הגישה תביעת ביטוח בגלל ארוע דכאון שלא עזב אותה. חברת הביטוח דחתה את התביעה שלה כי נטלי פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה תמונות בהן נראתה מבלה ונהנית.
– אישה שוויצרית איבדה את מקום עבודתה כשהמעסיק שלה שם לב שבזמן בו היתה אמורה להיות חולה עד כדי חוסר יכולת להשתמש במחשב, פשוט בילתה בפייסבוק.
– אנשי צוות בבית חולים בריטי פוטרו כשפרסמו בפייסבוק תמונות בהן נטלו חלק במשחק ה”תשכב כשפניך למטה” במקומות מוזרים במהלך המשמרת שלהם.
– דיילות ב”וירג’ין” השתמשו בפייסבוק כדי להעליב נוסעים וכמובן – פוטרו.
– מורה אמריקאית עשוייה לאבד את מקום עבודתה מכיוון שהתייחסה לבית הספר בו היא מלמדת כחלק מה”גטו”, מורה אחרת פוטרה אחרי שפלירטטה עם תלמידיה בפייסבוק ומורה שלישית פוטרה מכיוון שהעלתה לפייסבוק תמונה שלה מחופשה בה נהנתה, עם כוסית יין ביד ומסתבר שהמנהל התנגד לשימוש המורים באלכוהול.
– מעסיקים בודקים פרופילים ברשתות חברתיות ופשוט אינם מזמינים מועמדים שלא נראים להם.
למקרים רבים נוספים ראו למשל כאן.
אני רוצה להזמין אתכם לבקר באתר “אנחנו יודעים מה אתם עושים“. זה הוא מעין ניסוי חברתי שמרכז מעקב אחרי מילות מפתח רלוונטיות שמופיעות בסטטוסים בפייסבוק. מטרתו – להראות לנו עד כמה הפרטיות שלנו נפגעת כשאנחנו בכלל איננו חושבים על כך ומעודד אותנו לשלוט בפרטיות שלנו.
אני אפילו הייתי מרחיק לכת מהאמור באתר. האתר מעודד את המשתמשים לבחור בהגדרות פרטיות קפדניות. לעומתו, אני אומר לכם: מה שעלול לפגוע בכם – אל תפרסמו, אפילו לא תחת הגדרות פרטיות מחמירות.
אז מה עושים?
עכשיו אחרי שהטרדתי והפחדתי אתכם, אני רוצה להציג בפניכם מסקנה חד משמעית:
בכל פעם שאתם עומדים ללחוץ על כפתור ה”שלח” (“post”) – עיצרו שניה וחישבו.
האם מה שכתבתם עלול לפגוע בכם? האם אתם מוכנים שגם הוריכם, הבוס שלכם, המשטרה וחברת הביטוח יקראו את הפוסט הזה או יראו את התמונה הזו? אם הפוסט הזה יהפוך לויראלי – האם זה יטריד אתכם? האם מתחרים שלכם יכולים לנצל את הפוסט הזה כנגדכם?
בכל מצב של ספק – תעצרו. אל תשלחו.
למאמרים נוספים שלי על פייסבוק ומדיה חברתית ראו בלינק.
