המחקר Get me off your fucking mailing list (תסירו אותי מרשימת הדיוור המזוינת שלכם) התקבל כפרסום מדעי רשמי על ידי הז’ורנל המדעי לטכנולוגיית מיחשוב מתקדמת.
איך זה יכול להיות? הז’ורנל, למרות השם המפוצץ, הוא כתב עת פתוח לכל מחקר פסידו מדעי. כתבי עת באיכות נמוכה כאלה מציפים אלפי מדענים בהזמנות לאירועים ומאמרי ספאם, ומציעים להם לפרסם את המחקרים שלהם בתשלום.
בשנת 2005, מדעני המחשב דיוויד מזירה ואדי קולר יצרו את המסמך “המדעי” הזה בן 10 עמודים כבדיחה ששלחו בתגובה לכל ההזמנות הלא רצויות שקיבלו לכנסים. המאמר כולל משפט בן שבעה מילים שחוזר על עצמו שוב ושוב, יחד עם גרף ותרשים זרימה מתבקש.
על פי הבלוג האקדמי Open Access, מדען מחשב אוסטרלי בשם פיטר וומפלו שלח את המחקר לז’ורנל הבינלאומי של טכנולוגיית מיחשוב מתקדמת בתגובה לספאם ששלח לו כתב העת. הוא חשב שעורכי כתב העת יקראו את המאמר. במקום זאת, הם קיבלו אוטומטית את המסמך, יחד עם דירוג של סוקר אנונימי שדירג את המאמר כ”מצוין” – ולא שכחו לדרוש דמי תשלום של 150 דולר. הסיבה היחידה לכך שהמאמר התקבל לפרסום אך לא פורסם הייתה שוומפלו סרב לשלם את הסכום.
בעוד שהמקרה משעשע ביותר, הוא מעיד על בעיה קשה של הפרסום המדעי. הז’ורנל הוא רק אחד מהוצאות לאור מסחריות רבות שמנצלות את חוסר הניסיון של חוקרים הנתונים תחת לחץ לפרסם את המחקרים שלהם, וכאשר נקרה על פניהם בטאון שנראה על פניו מכובד, הם מתפתים לתת לו את כספם. זאת, בניגוד לכתבי עת מדעיים מכובדים או מגזיני מדע פופולרי כמו Science או Nature שהם המקור לרוב הפרסומים המדעיים שמתגלגלים לחדשות. הדרך להבדיל בין כתבי עת מדעיים מכובדים לבין ספאמרים הוא שהאחרונים לא עורכים תהליך של “ביקורת עמיתים” (peer review) – במהלכו חוקרים אחרים בתחום מעריכים מחקר מדעי טרם פרסומו.
