“לא יוציא אדם ולא יהיה אחראי להפצה של עיתון יומי בעל תפוצה רחבה בחינם לתקופה העולה על 6 חודשים מיום תחילת הפצתו בחינם…מוציא לאור יקבע לגבי כל עיתון יומי בעל תפוצה רחבה מחיר מכירה לצרכן. המחיר לצרכן יודפס באופן בולט וברור בראש העמוד הראשון של העיתון”.
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב:
“מטרת חוק זה היא לקדם ולחזק את העיתונות הכתובה בישראל, ולהבטיח תנאים שוויוניים לתחרות אמיתית והוגנת בין העיתונים”, וזאת כי “כיום העיתונות הכתובה מצויה במשבר עמוק שרק הולך ומחריף ומרבית העיתונים קורסים כלכלית. מטרתה של הצעת חוק זו לטפל באחת הסיבות המרכזיות שהובילו למשבר ושאינה מאפשרת להם להתאושש. היעדר תחרות הוגנת על בסיס יתרונות יחסיים של מצוינות, נובע מהעובדה שחלק מהעיתונים מחולקים היום בחינם. בכך הם מונעים תחרות גם על המחיר, המהווה מרכיב חשוב ביכולתו של עיתון לשרוד כלכלית, מרסקים את התחרות ואינם מאפשרים לענף העיתונות להתאושש”.
יוזמי החוק טוענים שהתחרות של החינמונים אינה הוגנת ופוגעת בחופש העיסוק של הפועלים בענף, ובעיקר עלולה לפגוע בחופש הביטוי ולגרום לפיטורי העובדים. על פי הטענה שלהם, זו הסיבה למשבר הענף ולא התחזקות המדיה הדיגיטלית.
לא מעט ביקורת פורסמה עד היום נגד “ישראל היום”, בשל הזהות הפוליטית הברורה מאוד עמה מזדהה העיתון והכינוי “ביביתון” שדבק בו במידה רבה של צדק. אך לזכותו ייאמר כי “ישראל היום” לא מנסה במיוחד להסתיר את מקומו על גבי המפה הפוליטי ואת מי הוא מבקש לחזק בשוק הדעות בתקשורת הישראלית. קשה לומר דברים דומים על המתחרה העסקי של “ישראל היום”, שהאינטרסים השונים אותו הוא מבקש לקדם מסתתרים לא פעם בין כותרות העיתון.
על רקע הדברים האלה, סרטון האנימציה החדש שעלה עם כניסת המאבק הפוליטי והעסקי הזה לישורת האחרונה, טוען כי תמיכת חברי כנסת בהצעת החוק לא נובעת מכך שהם מבקשים לשרת את הבוחרים שלהם ואינטרס ציבורי אלא מפחד ורצון למצוא חן: פחד מזעמו של מו”ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס, ורצון לרצות אותו.
אביב הורביץ ב”מאקו” בדק ומצא כי בחצי השנה שלאחר קידום החוק זינקו האזכורים והתמונות של חברי כנסת שתמכו בהצעה בכ-70% בעיתון “ידיעות אחרונות”. כאשר שאל הורוביץ את כל חברי הכנסת על דעתם בנושא, הוא נתקל במגמה מחשידה : 84 מחברי הכנסת מסרו שאינם מעוניינים להגיב.
מכאן שערב ההצבעה על הצעת החוק, השאלה שנשאלת אינה אם “ישראל היום” הוא עיתון שמוצא חן בעינינו אלא אם הצעת החוק היא סבירה ומידתית ואת מי היא משרתת באמת.
אם האינטרס הציבורי יוצא מורווח מכך שתאסר חלוקה של עיתון חינם שביכולת הציבור לבחור לקבל או לסרב, ומי ערב לכך שמחר לא יורחב החוק הדרקוני גם לרשת, ותאסר הפצה של אתרי חדשות חינמיים בשל אותו נימוק מפוקפק שכביכול מהלך זה הוא לטובת התחרות בשוק וימנע פיטורי עובדים.
