סכיזופרניה היא מחלה כמו כל מחלה אחרת אלא שבמקום לפגוע בגוף היא תוקפת את הנפש. לאנשים רבים קשה להתמודד עם המחלה מסיבה הזו בדיוק. כשאדם מספר שהוא חולה בסרטן, אנחנו יודעים מה לצפות מהמחלה שלו. כולנו חווינו כאב, ולכן קל להזדהות עם אדם שחווה אותו.
התמודדות עם מחלת נפש בשש וחצי שנים של סלפי
בסכיזופרניה אנחנו עלולים לגלות שאנשים שהיו חברים הכי טובים שלנו משתנים מקצה לקצה מול עינינו, ואין לנו שום דרך להזדהות או להבין את מה שהם עוברים.
עדות שפורסמה לאחרונה ב-Vice מתארת מגוף ראשון איך זה מרגיש לחוות את התפרצות המחלה ממקור ראשון. איך מרגיש צעיר בן 24 שמגלה פתאום שהוא חולה במחלה הנוראית הזו. איך עברו עליו השבועות שקדמו להתקף הפסיכוטי הראשון, כיצד הוא התמודד עם השיקום, איך הגיבו החברים ואיך הוא מכין את עצמו להתקף הבלתי נמנע הבא.
“השינה היתה הדבר הראשון שהשתנה”, הוא מספר. בעוד בעבר הוא הצליח להירדם בקלות, לילה אחד הוא התחיל לסבול מנדודי שינה. “נכנסתי למיטה ולא הצלחתי לכבות את המוח שלי. מחשבות היו מצמיחות ענפים ומשתלבות במחשבות אחרות, שהתערבבו יחד כמו קיר גדול של שיח מטפס. בחלק מהלילות הייתי מושך את השמיכה מעל הראש שלי, תופס את הראש חזק עם הידיים ולוחש לעצמי ‘שתוק כבר'”.
למרות הלילות חסרי השינה, הצעיר לא הבין אז שהוא חולה. הוא תיאר לעצמו שמדובר בבעיה נקודתית שתעבור עם הזמן. גם כשהוא התחיל לשמוע צלצולי טלפון מדומיינים במקום עבודתו ולא להצליח להבין לפעמים מה הבוס שלו רוצה ממנו הוא שייך את התסמינים לחוסר השינה, ולא הבין שיש בעיה נרחבת יותר מתחת לפני השטח. ואז הגיע ההתקף.
“לילה אחד, צפיתי ב-Homeland (מכל התוכניות), והתחלתי להרגיש כאילו יש לי התקף חרדה… התחלתי לרעוד כאילו אני קופא מקור, אבל העור שלי בער. הרגליים שלי רעדו על המיטה ובתוך הראש שלי קקופוניה, כאילו שקהל של אנשים משוחח בתוך הכרית שלי… מול האור המרצד של הטלוויזיה, התחלתי לאבד את דעתי”.
בראייה לאחור, ההתקף עצמו מטושטש. הוא זוכר שהוא הרגיש שאינו לא שולט בעצמו, כאילו מישהו אחר מבצע דברים משונים עם הגוף שלו. כשהגיע הבוקר הוא הצליח לצלצל לאמא שלו (הוא עדיין גר עם ההורים), שנכנסה לחדרו ומצאה אותו יושב עירום על מיטתו, בתוך שלולית של דם (לאחר שפצע את הרגל שלו), שתן ושלטי טלוויזיה מפורקים. בבית החולים הגיעו מהר מאוד לאבחנה: סכיזופרניה.
כעת, לאחר חודשים של שיקום וחזרה הדרגתית לשגרה, הצעיר מספר שהמחלה הנוראית הזאת לא חייבת להיות כל כך מפחידה. אם מגלים אותה בזמן, מתמסרים לטיפול התרופתי ולומדים טכניקות כיצד לשלוט בהתקפים – אפשר לחזור לתפקוד נורמלי לגמרי. הצעיר מציין לטובה את החברים שלו ואת הבוס שלו, שציפו לשובו מבית החולים וקיבלו אותו כמו שהוא.
“אין לי אשליות בנוגע לאבחון שלי. יש סיכוי שיהיה לי התקף נוסף בנקודה מסויימת בעתיד, ולפעמים זה מכניס אותי לדכאון”, הוא מספר: “אבל אני יודע שאני יכול להשתקם מזה, וזה הרבה פחות מפחיד. חזרתי לעבודה, לחברים, לעשות ספורט. אני משחק כדורגל כמו ששיחקתי לפני שנה. אפילו יצאתי לחופשה. אני עדיין לא מוכן לצאת מהבית, אבל יכול להיות שזו העצלות ולא המחלה”.
העדות המלאה מפורטת מאוד, ולפרקים מצמררת ומרגשת. שווה לפנות 10-20 דקות ולקרוא (אנגלית). כמו העדות של האישה שפייסבוק המליץ לה להפוך לחברה של אדם שאנס אותה בצעירותה – מדובר בעדות אישית שכתובה נהדר ומעבירה חוויה מטלטלת שסביר להניח שרובנו לא נעבור.
תמונה: Shutterstock
