בניגוד למסורת של כל דור ודור לרטון על הדור הבא, השבוע נתקלתי בעצומה שהפיחה בי גאווה על כך שגם אלה פניו של הדור הבא. היו אלה פניה של עובדת מקדונלד’ס הצעירה, שני אונגר, שנשאה שלט שפונה למנכ”ל הרשת בישראל, עמרי פדן, בדרישה שידבר עם העובדים.
המכתב הפתוח של אונגר לפדן הפך ויראלי לאחר שפורסם לפני שלושה ימים בדף הפייסבוק של מק’תאגדים – התאגדות עובדי מקדונלד’ס.
העובדים הצעירים של הרשת מנהלים מאבק בשנה שעברה, באמצעות הסתדרות הנוער העובד והלומד, שהוסלם לסכסוך עבודה בעקבות סירוב הנהלת מקדונלד’ס לחתום על הסכם הקיבוצי ובעקבות ההתנכלויות לחבר ועד בן 17. פדן וההנהלה מנסים לשבור את ההתארגנות שאינם מכירים בה באמצעות תוספות שכר לעובדים החל מה-1 ביולי ושורה של הטבות בהן הנחה גדולה יותר לארוחות של העובדים ברשת והקמת קרנות למימון לימודים ופעולות רווחה בקרב העובדים.
שני כתבה:
“כל חיי לימדו אותי שצריך תמיד לשאוף ליותר, שצריך תמיד להתקדם – במסגרת גבולות הדמוקרטיה. זו הסיבה שהתאגדנו וזו הסיבה שאנחנו דורשים הסכם קיבוצי. במשך 20 שנה אף אחד בהנהלה לא חשב שאנחנו הלב של החברה ושמגיע לנו יותר ממינימום. עכשיו, אחרי שהתאגדנו, נזכרו שאנחנו “הלב של החברה”.
אנחנו דורשים שני דברים: שיפור בתנאים ויחס של כבוד. בשבוע האחרון, עמרי פדן שלח לנו מכתב בו הוא מבטיח לנו שיפור מסוים בתנאים ורמז שכדאי לנו לוותר על ההסכם הקיבוצי ועל זכותנו לשבות. עמרי פדן, אני רוצה לספר לך שהנכסים הגדולים ביותר שיש לבני נוער הם חברים וכבוד עצמי. כשאתה מבקש מאיתנו לוותר על זכותנו להתאגד ועל זכותנו לשבות – אתה מבקש מאיתנו לוותר בדיוק על הדברים האלה, והם לא עומדים למכירה”.
מקדונלד’ס ישראל תולים את הסירוב לחתום על הסכם ציבורי בהתעקשות הנהגת המאבק לא להסתפק בתוספת של בכמיליון שקלים בשנה, שאמורים בכלל היו להיגבות משכרם של העובדים, כדמי טיפול/דמי חבר/דמי וועד, ולא הסכים להגביל סכום זה בעתיד, והיא לא מסכימה להתכנסות ועדת טיפול בבעיות העובדים רק פעם בחודשיים על פי דרישת ההנהלה ולא באופן תכוף יותר, וגם אינה מסכימה לשקט תעשייתי בכל נושא בעולם במשך חמש שנים.
המכתב ששלח פדן לעובדים
השתיים האחרונות הן תביעות שערורייתיות של ההנהלה שעושות הכל מלבד להדגיש שמדובר במעסיק ידידותי לעובדיו. באשר לתביעה השלישית, אילו אני פדן, הייתי מזמין אלי את הצעירים האלה, לוחץ להם את היד ונותן להם את כל מבוקשם משום שגם אם הוא יצליח לחסוך כמה מאות אלפי שקלים בשנה, שכרו יצא בהפסדו. כשם שהעובדים שעומדים בראש המאבק פוגעים לכאורה בתדמיתה של הרשת, הם יכולים גם לשרת אותה.
מעסיק אחר, עם חומר אנושי כזה, עם עובדים שכל כך מודעים לזכויותיהם, יכול להפוך את הצעירים האלה לבעלי ברית במקום לנסות לכופף את ידיהם. פדן לא מבין שבמציאות התקשורתית של 2014, אין שום דרך שהוא החזק ינצח במאבק הזה, לא בטווח הארוך. המאבק בהתארגנות העובדים מאותת לכל צעירה וצעיר את מה שאקטיביסטים כבר יודעים בזמן: במקום בו שורת הרווח היא חזות הכל לא רואים עובדים, רק מספרים.
אם במספרים מדובר, הרי שמקדונלד’ס סיימה את 2013 עם הכנסות של כ–576 מיליון שקל וברווח נקי של עשרות מיליוני שקלים, דווקא על רקע שחיקת כוח הקנייה בארץ. במקדונלד’ס לא מבינים או לא רוצים להבין שהשקעה בעובדים, גם בונוסים ותגמול כספי, תנאים סוציאליים וקרנות לפנסיה וללימודים והכרה בזכותם להתארגן, העצמתם והתייחסות אליהם בכבוד, היא גם השקעה בעצמה. היא עוד תבין, גם אם בדרך הקשה.
תמונה: הפורום לצדק חברתי
