תחקיר “המקור” ששודר אמש בערוץ 10 חשף כי בקופת קרן קיימת לישראל (קק”ל), אחד הגופים החזקים במדינה אם לא החזק שבהם, יש 4 מיליארד שקל נזילים בעקבות טירוף הנדל”ן של השנים האחרונות. ב–2009–2013 קיבלה הקרן כמעט 6 מיליארד שקל על ניהול קרקעותיה, סכום המהווה יותר מ–90% מהכנסות הקרן. הקרן שולטת ב–2.5 מיליון דונם, שהם 13% מסך הקרקעות בישראל.
קרן קיימת לישראל נוסדה ב-1901, במטרה לרכוש אדמות בפלסטין כדי שיהיה מספיק נדל”ן למדינה היהודית שבדרך, אך שני שליש מהקרקעות של הקרן נרכשו בזול מהמדינה היהודית, לאחר היווסדה. “המדינה העבירה להם חלק מאדמותיה”, מסביר יוסי ביילין, “כדי שאפשר יהיה להצדיק את זה שהאדמות אינן ניתנות ללא-יהודים”. עדי ניב, לשעבר בכיר בקק”ל, ציין: “האנשים שמנהלים את הקרקעות האלה עושים מה שבא להם, ללא כל ביקורת ופיקוח”.
התחקיר חושף ליקויים בבזבוז כספי הקק”ל, גוף שלא מפוקח על ידי מבקר המדינה. על פי התוכנית, עיקר הבזבוז נמצא בחטיבה לגיוס משאבים. הרבה מבזבוזי העתק של הארגון מוסברים הרי בקק”ל בצורך לגייס תרומות. ב-2013 עלתה החטיבה יותר מ-51 מיליון שקלים. 20-25 שליחים, שעלו ב-2013 יותר מ-20 מיליון שקלים. כל שליח בגרמניה עולה מיליון ורבע שקלים, כך גם בצרפת. גם תקציב דוברות ויחסי ציבור התנפח מ-6.1 מיליון שקלים ב-2009, ל-45-50 מיליון שקלים השנה – יותר מתקציב ההסברה של מדינת ישראל.
אחד הסיפורים שפורסמו נוגע לאירוע יום הולדתו ה–90 של הנשיא שמעון פרס. בעקבות ביקורת ציבורית חריפה ביוני 2013 על קק”ל שהעבירה חצי מיליון דולר לקרן בראשותו של ביל קלינטון, נשיא ארה”ב לשעבר, כדי לממן הרצאה שלו באירוע במרכז האקדמי פרס ברחובות – יום לפני מסיבת יום ההולדת החגיגית לפרס בבנייני האומה במסגרת אירועי ועידת הנשיא, הודיעה קק”ל על החזרת הכסף, אך על פי התחקיר לפחות רבע מיליון דולר מאותו סכום מעולם לא הוחזרו.
מקק”ל נמסר בתגובה כי “בשעה שבישראל חברות ציבוריות עושות תספורות לנושים, מנהלים בכירים משתכרים סכומי עתק מכספי החסכונות והפנסיות שלנו, קק״ל היא ארגון יציב, מאוזן ומנוהל היטב, שאינו לוקח שקל מכספו של האזרח משלם המסים. תחקיר ‘המקור’ הינו חלק מקמפיין שלו שותף מר דרוקר שתכליתו לפגוע במעמדה העצמאי של קק”ל. מר דרוקר מצוי בניגוד עניינים אינהרנטי המטיל דופי על שיקול דעתו”. היא גם מסרה כי “קק”ל לא מקבלת פרוטה מהמדינה על ניהול קרקעות. ההיפך הגמור מכך. קק”ל משלמת שליש מהוצאות המינהל בגין פעולותיה. קק”ל מקבלת ממינהל מקרקעי ישראל את התמורה בגין הקרקעות שבבעלותה לאחר הנחות של מאות מיליוני שקלים שהיא מעניקה מדי שנה. לממ”י חוב מצטבר של מיליארדי שקלים לקק”ל”.
הם גם מסרו כי “למרות שבחרתם להתעלם מכך, חשוב לדעת, שקק”ל נאלצת בשנים האחרונות להתמודד מול חזית קשה ועוינת שנפתחה מולה בזירה הבינלאומית בשל פעילותה הציונית. מעל למאה ארגונים, חלקם פלסטינים, חלקם אנטי-ציוניים מובהקים וחלקם ארגונים המסונפים לארגוני חבלה משקיעים מאמצים כבירים כדי לפגוע במעמדה הייחודי של קק”ל ברחבי העולם, וכפועל יוצא לפגוע גם במדינת ישראל ותושביה. קק”ל ניצבת בגאווה ובראש מורם בחזית המאבק הזה.
על אף הנתונים המעניינים הנוגעים לכל אזרח במדינת ישראל והאקשן הטלוויזיוני במקרה זה מסקרן לא פחות הוא הדיווח על הנעשה מאחורי הקלעים שנחשף באופן יוצא דופן באתר של רביב דרוקר. לעתים רחוקות זוכה הציבור בישראל להיחשף לתהליך העבודה העיתונאי שמקבל ביטוי בחו”ל באמצעות בלוגים וקשר שוטף בין המערכות העיתונאיות לציבור ברשתות חברתיות. דיווח כגון זה של דרוקר רק תורם לשקיפות המידע וכן ירבו. דרוקר מצטט מכתב שקיבל מעו”ד זאב שרף, אחד מעורכי הדין של קק”ל, לקראת שידור התחקיר:
“עניין לנו במקרה חריג בחומרתו של עיתונאי שאיבד את דרכו המקצועית, פיתח רדיפה אובססיבית כלפי מרשתי, מסרב לערוך בירור יסודי וזהיר של העובדות לאשורן, מתכוון ביודעין לפרסם דברי דיבה חמורים אודות מרשתי ובכיריה תוך שהוא מצוי בניגוד עניינים חמור ואשר אף חצה קווים אסורים עת ניסה לשדל בעלי תפקיד לסייע בידו לביים אירועים חמורים שיכפישו את שמה הטוב של מרשתי. ונפרט…כחלק מרדיפתו הבלתי פוסקת של מר דרוקר את מרשתי וניסיונותיו המאולצים לייצר סנסציה תקשורתית ורייטינג, אבדה לו דרכו המקצועית והוא ניסה לשדל שומר לביים את סילוקו באיומי אקדח מאירוע שערכה מרשתי. בהתאם למידע שמסרה לי מרשתי, מר דרוקר פנה אל מאבטח (יוצא יחידה קרבית) שהועסק על ידי מרשתי במסגרת פרויקט שנערך במשתלת אשתאול וביקש ממנו לסייע בידו לביים סצינה לצורך הכתבה שהוא מכין ואשר בה המאבטח יסלק באיומי אקדח שלוף את מר דרוקר וצוותו מהאתר! …מעשיו של דרוקר עולים כדי חשד לכאורה לביצוע עבירה של ניסיון קבלת דבר בתחבולה…מר דרוקר, שעומד בראש התנועה לחופש המידע, פועל ביחס למרשתי תוך ניגוד עניינים אסור ובהיותו מונחה על ידי שיקולים זרים ופסולים…כידוע לכל מר דרוקר הינו המייסד ומשמש עד היום כיו”ר התנועה לחופש המידע אשר עיקר התמיכה הכספית בה ובסכומים נכבדים ביותר, נעשה על ידי ארגון הפועל כנגד מרשתי. הארגון האמור אינו רואה בעין יפה את פועלה של מרשתי והוא מעוניין להצרה ולפגוע בה ככל הניתן ובכלל כך גם תוך הסתייעות בשירותיו של מר דרוקר. מר דרוקר, מצדו, משתף פעולה עם הארגון הנ”ל נוכח תמיכתו הכספית בתנועה לחופש המידע. נמסר לי שמר דרוקר, באמצעות התנועה לחופש המידע, פועל כ”לוביסט” בכנסת לשם קידום דברי חקיקה שונים שמטרתם להסב פגיעה במרשתי…פרסום הכתבה עלול להסב למרשתי נזקים אדירים, מיותרים וחסרי כל הצדקה, שיבואו לידי ביטוי, בין היתר, באובדן תרומות בסכומי עתק. ברי כי במצב דברים שכזה מרשתי תראה בכל אחד מכם (המכתב נשלח למנכ”ל ערוץ 10, רפי גינת ולמנכ”ל חדשות 10, גולן יוכפז) כאחראים באופן אישי (ביחד ולחוד) להטבת נזקים האדירים…בטרם תקבל מרשתי החלטה סופית בנוגע להמשך פעולותיה דורשת מרשתי כי תקיימו אחר שלושת דרישותיה המצטברות שלהלן:
א. מר גינת ומר יוכפז יזמנו את נציגיה לשיחה אישית במסגרתה יציגו נציגי מרשתי את הראיות שברשותם ביחס להתנהלותו הפסולה, המעוולת והמפרה של מר דרוקר
ב. לאחר פגישתכם עם נציגי מרשתי תזמנו את מר דרוקר לשימוע …שימוע שכזה, כך מאמינה מרשתי, אמור להובילכם למסקנה לפיה יש לאסור על פרסום הכתבה המעוולת.
ג. אם לאחר עריכת השימוע תסברו כי יש עדיין מקום לקבלת תגובת מרשתי לכתבה, כי אז תעמידו לרשותה 60 ימים נוספים לצורך מסירת תגובתה ועד אז יעוכב שידורה של הכתבה”.
על אף הפנייה, ערוץ 10 לא נסוג מהתחקיר. על פי דרוקר, קק”ל תירץ את אי העברת הדיווח על התקציבים ושם סרבו להתראיין “מסיבות בטחוניות” והגיב כך:
1. “תקרית” האקדח – בט”ו בשבט יצאתי עם צוות צילום ליער אשתאול, כדי לראות את נטיעות קק”ל. הכול היה נחמד וריחני עד שאיש קק”ל במקום התקשר למאן דהוא בהנהלת קק”ל. הוא סגר את השיחה והורה לנו לעזוב מידית את המקום. ניסינו לשאול למה, רק נטיעות, מה כל כך סודי, אבל האיש גירש אותנו מהמקום, כשהוא שם יד על המצלמה ומתרה בנו באופן מאיים. ידענו, כמובן, שבהנהלת קק”ל מאוד מוטרדים כבר אז מהתחקיר שלנו, אבל כולה נטיעות…כך או כך, עמדנו מחוץ לאתר. מחוץ, עו”ד שרף. לא יכולנו לבקש מהמאבטח לסלק אותנו מהאתר, כדבריך, כי כבר סולקנו. דיברנו בינתיים עם הבאים לנטוע. עמד אתנו גם מאבטח משועמם, אלוהים יודע של מי, שביקש לא לצלם אותו. לא צילמנו. נהלנו אתו שיחה מבודחת. מבודחת, זאביק, בין נוטע אחד למשנהו. הצעתי לו כל מיני דברים מופרכים והיו לו את התשובות המצחיקות שלו. שמעתי מיד לאחר מכן שאנשי קק”ל רצו לגבות תצהיר מהמאבטח האומלל והאמת, זה החלק הכי משעשע בכתבה הזאת, כי שמעתי שהמאבטח בהגינותו, סרב לחתום…
2. ניגוד העניינים “החמור” – אני אכן יו”ר התנועה לחופש המידע כבר 11 שנה. התנועה נועדה לעודד שקיפות. אנחנו בעד שקיפות בחטיבה להתיישבות, במשרד ראש הממשלה, בבית הנשיא, בבתי חולים ובקופות חולים וגם, שומו שמיים, בקק”ל. הארגון המגלגל מיליארדים יצטרך אולי לספר לציבור (כפי שגם היועץ המשפטי לממשלה, שבוודאי נמצא בניגוד עניינים חמור, חושב) מה הוא עושה עם הכסף הזה. פעילות התנועה שקופה לגמרי (לא נבקש כסף מקק”ל, תהיה בטוח) וכולם גם יודעים שאחת התומכות בתנועה היא הקרן החדשה. ממתי הקרן החדשה היא אויבת קק”ל? אולי מהרגע שיש תחקיר שמזעזע את הארגון? הסכומים הנכבדים, אגב, עליהם אתם מדבר זה כ – 30 אלף דולר לשנה. המון עבור התנועה הענייה לחופש המידע (מיותר לציין שאני עושה את תפקידי בהתנדבות ולא קיבלתי עליו שקל מעולם), אבל בקק”ל סכומים כאלו הם אפילו לא פירור לעומת מה שמשלמים לכלי תקשורת, עורכי דין, אסטרטגים ועוד ועוד. בוא ניכנס יותר לעומק טענתך – ניגוד העניינים הוא בין פעולתי למען שקיפות בתנועה לחופש המידע לבין פעולתי למען שקיפות כעיתונאי? העובדה שהתנועה לחופש המידע פועלת למען שקיפות גם בקק”ל נמצאת בניגוד עניינים עם פעולתי כעיתונאי שתהיה שקיפות בקק”ל? וואלה. עוד שאלה – נאמר שיש עורך דין שמשתכר מיליונים מקק”ל בשנים האחרונות, בתמחור גבוה למדי, האם כשהוא מנסה למנוע את פרסום המידע הזה, הוא נמצא בניגוד עניינים חמור?
3. לגבי ה – 60 יום. המחוקק נתן לנתבעים בבית משפט להגיש כתב הגנה תוך 30 יום. בשביל תשובה לתקשורת אתה צריך הרבה פחות הכנות מכתב הגנה, למה פי 2 זמן? 12 יום לקח לכם לנסח מכתב איום, אחר כך אתם רוצים פגישה עם המנכ”לים, אחר כך שימוע שלי אחר כך שימוע שלי ורק אז, אם הכתבה לא תיגנז, יתחילו להיספר 60 היום. וואלה. לא זו אף זו (גם אני זוכר משהו מהניסוחים המשפטיים המקושקשים האלה), יו”ר קק”ל יודע על התחקיר הזה חודשים ארוכים. בפגישה מקרית מתחת לערוץ 10, הוא אפילו הציע לי לבוא לסיור בקק”ל, לראות גם את הדברים היפים שהם עושים. אמרתי לשטנצלר, שאני מודע לדברים היפים ואני יותר מעוניין בפגישה במשרדו בה אוכל לשאול אותו שאלות. אחר כך נצא לאיזה סיור שהוא רוצה. שטנצלר אמר – בטח, הוא קובע לנו. קבע? קדחת. אגב, תשאל את היועצים הרבים של קק”ל מתי בפעם האחרונה כלי תקשורת כלשהוא נתן להם חודשיים להגיב, מהיום שבו יסיימו לבצע “שימועים”.
