עוד ענק שהסתלק מאיתנו. לו ריד, כותב שירים וגיטריסט שגידל שני דורות של מוזיקאים מת היום והוא בן 71, על פי דיווח ברולינג סטון.
חשבון הטוויטר של ריד עדיין לא פירסם עדכון חדש בעניין מותו, אך האתר שדיווח כי המוות של ריד הוא מתיחה אינטרנטית הוא אתר סאטירי, שהדיווח המכחיש את מותו של ריד הוא עצמו מתיחה.
סיבת המוות אינה ידועה עדיין. לו ריד עבר השתלת כבד בחודש מאי.
ריד, שהוביל את הלהקה האגדית הוולווט אנדרדראונד בסוף שנות ה-60′, שילב סגנון מוזיקלי אורבני ניו יורקי עם צלילי אוונגארד אירופיים, מלודיות מענגות עם רעש גיטרות מנסר. הוא היה כן וחסר מנוחה במוזיקה שלו. הוא לא היה צפוי ואתגר את המעריצים שלו מאלבום לאלבום. גלאם, פאנק ורוק אלטרנטיבי לא היו נשמעים כפי שהם היום בלעדי תרומתו של ריד.
“אקורד אחד זה מספיק. שני אקורדים זו הגזמה. שלושה אקורדים ואתם כבר עושים ג’אז”.
לו ריד
לואיס אלן “לו” ריד נולד ב-1942 בברוקלין. באמצע שנות ה-60 הוא התחבר למוזיקאי הוולשי ג’ון קייל, נגן כינור קלאסי, וביחד הם קראו לעצמם “הפרימיטיבים” (the Primitives), שמאוחר יותר השתנה ל-the Warlocks. לאחר שפגשו את הגיטריסט סטרלינג מוריסון והמתופפת מורין טאקר, הם הפכו לוולווט אנדרגראונד. עם צליל אפל ומראה מתעתע, הלהקה לובשת השחורים עוררה את תשומת לבו של אנדי וורהול, שהפיק את אלבומה הראשון, The Velvet Underground & Nico. האלבום החדשני עם סמל הבננה המפורסם התקבל באדישות צרכנית בזמנו כאשר יצא ב-1967 אך היום הוא מוזכר בנשימה אחת עם סרג’נט פפר של הביטלס ו”בלונד על בלונד” של בוב דילן.
הסגנון הבוהמייני הניו יורקי של ריד, השיק הבלונד האפל של ניקו, הרמיזות לסמים וסאדו מאזו, הפכו את הוולווט אנדרגראונד לילדים הרעים החדשים בשכונה, הרבה יותר רעים מהרולינג סטונס. צליל הדיסטורשן החדשני באותה תקופה והרעש הכבד אפיינו את הלהקה, שהמשיכה לרתק עדת מעריצה שגדלה עם השנים – White Light/White Heat הבשל יותר ב-1968, האלבום The Velvet Underground הרך והפולקי יותר ב-1969 ו-Loaded שהוקלט ב-1970 לאחר שריד כבר עזב את הלהקה אך כלל שני שירים בלתי נשכחים שלו: Rock & Roll ו-Sweet Jane, שלא עוררו כמעט עניין בדורו אך הפכו לקאנונים בדורות הבאים וקיבעו בתודעה את הוללווט כלהקה האמריקנית המשפיעה ביותר בכל הזמנים.
לאחר שנטש את הוולווט ב-1970, ריד נסע לאנגליה והקליט אלבום סולו בגיבוי חברים מלהקת הרוק המתקדם Yes. האלבום הבא, Transformer, שהופק על ידי המעריץ דיוויד בואי, החזיר את ריד להיכל התהילה של הרוק. אלבום זה הנפיק שירים מבריקים כמו Walk On the Wild Side שאוהבים להשמיע ברדיו עד היום (למרות הרמיזות למין אוראלי) ו-Satellite of Love היפהפה שזכה לביצועים של U2 ואחרים. לאחר מכן המשיך ריד להפתיע עם “ברלין” האפל מאוד מ-1973, יצירה קלאסית מבריקה, מדכדכת ואנטי מסחרית.
Sally Can’t Dance מ-1974 הפתיע עם נגיעות סול וגיטרה. ב-1975 שיחרר ריד את Metal Machine Music, ניסוי מוזיקלי רועש שהוגדר על ידי הלייבל שלו, RCA, כמוזיקה קלאסית אוונגארדית. Take No Prisoners מ-1978 הוגדר כאלבום קומי בו קטל ריד את מבקריו בשמותיהם. “ריד ממציא דרכים חדשות לזרוק חרא על אנשים”, כפי שהגדיר זאת אחד המבקרים, רוברט כריסטגאו. “הבולשיט שלי שווה יותר מיהלומים של אנשים אחרים”, ענה אז ריד לעיתונאי לסטר בנגס.
המיניות המוחצנת של ריד והשימוש המופרז בסמים היה החומר ממנו עשו אגדות רוק בזמנו, אך בשנות השמונים כוכבו החל לדעוך. הוא נישא לסילביה מורלס ופתח צוהר לחיי הנישואים שלו ב-The Blue Mask המצוין מ-1982, הטוב ביותר מאז Transformer.
New Sensationsמ-1984 שם דגש מסחרי יותר וב-New York ב-1989 הוא סיים עשור פוליטי, משעשע וזועם שמבקרים אהבו לשנוא. ב-1991 הוא שיתף פעולה עם חברו הוותיק קייל ב-Songs For Drella הנוגה, מחווה לחבר המת וורהול. שלוש שנים לאחר מכן, הוולווט אנדרגראונד התאחדו לסדרה של הופעות מוצלחות באירופה.
ריד ומורלס התגרשו בתחילת שנות ה-90 ולאחר כמה שנים הוא פצח במערכת יחסים מתוקשרת עם המוזיקאית והאמנית לורי אנדרסון. השניים הפכו חלק בלתי נפרד מהנוף הניו יורקי באותן שנים, משתפים פעולה ומופיעים יחד, ובמקביל מעורבים בפעולות בעד הגנת הסביבה וזכויות אזרח. הם נישאו ב-2008. ריד טיפח את תדמית האמן האנטיפת בעשור האחרון ויחד עם זאת גם התרכך. הוא החל לתרגל טאי צ’י והמשיך להוציא אלבומים: The Raven ב-2005, המבוסס על יצירתו של אדגר אלן פו, ב-2007 הוא הוציא את Hudson River Wind Meditations ב-2007.
Lulu ב-2011 בישר את חזרתו של ריד למיינסטרם הרוקיסטי בשיתוף פעולה עם מטאליקה שהתקבל באכזבה על ידי מעריציו. אך היום חברים לדרך, מעריצים ואמנים חלקו לריד כבוד אחרון.
R.I.P. Lou Reed. Walk on the peaceful side.
— The Who (@TheWho) October 27, 2013
Lou Reed.
— Ryan Adams (@TheRyanAdams) October 27, 2013
R.I.P Lou Reed – VU was a big influence when weezer was being formed, and Ric Ocasek told us cool stories of his friendship with him.
— weezer (@Weezer) October 27, 2013
