שאול אמסטרדמסקי הוא עיתונאי ב”כלכליסט” שאחראי לסדרת כתבות בנושא הפנסיה שהן מופת של עבודה עיתונאית. בסדרת הכתבות אמסטרדמסקי התחקה אחר מקורות הפנסיה והסיבות להתדלדלותה.
הפנסיה עובדת כמו פירמידה: הכסף שאנשים חסכו לימי פרישתם לא באמת חיכה להם עד שפרשו, אלא שולם למי שכבר יצא לפנסיה. העניין האחרון השתנה דרמטית ב־1995, כשמשרד האוצר אסר להמשיך לצרף מבוטחים לקרנות הפנסיה הוותיקות (שבהן נותרו כעת רק 300 אלף בני אדם, 10%מהעובדים והפנסיונרים) והתיר רק קרנות חדשות, כאלה שלא מבטיחות לנו כמה נקבל כשנפרוש; כמה שנצליח לחסוך, כמה תשואה שהקופה תרשום – זה מה שנקבל.
וזה בהנחה שהסכום שנצליח לחסוך יישאר בקופה. כי המדינה עשתה עוד משהו: היא הרשתה לקרנות הפנסיה לחתוך לנו מהכסף. וכך, אנחנו, כל מי שהתחילו לעבוד אחרי 1995 – 3 מיליון חוסכים בקרנות החדשות, 2.2 מיליון בקופות הגמל, 1.3 מיליון בביטוחי מנהלים – נמצאים במצב שבו אם לא יהיו מספיק אנשים צעירים שעובדים ומממנים את הפנסיה שלנו, פשוט נקבל פחות. זה מנגנון אל־כשל שהאוצר הכניס כדי שהקרנות לא יקרסו לעולם. מי שעלולים לקרוס הם החוסכים עצמם. הנה עוד דרך להבין כמה הסיכון גדל: המערכת כבר לא בנויה כדי לדאוג לחוסכים, היא בנויה כדי לדאוג לקרנות”.
מתוך הכתבה: “אני מממן את כולם, חוץ מאת העתיד שלי“.
בהרצאה ב-“12 דקות” אמסטרדמסקי מסביר ב-12 דקות בדיוק את מה שהתריע בכתבות שלו. צפייה חובה.
