באוגוסט 2012 פורסם תיקון 107 לפקודת התעבורה במסגרתו חויבה רשות התמרור המקומית לסמן את אבני השפה בכחול לסירוגין במקום שהיא רוצה לגבות מהחונים אגרת הסדר חניה.
במסגרת אותו תיקון הוסמך שר התחבורה לקבוע תקנות שיפטרו את הרשות המקומית מהחובה לסמן את אבני השפה במקום שבו היא רוצה לגבות אגרת הסדר חניה, ובלבד שיינקטו אמצעים כדי להבטיח את ידיעתם של הנוהגים ברכב על קיומה של חובת התשלום בדרך.
תיקון מס’ 107 – תשע”ב- 2012
(2) הסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי העיריה או המועצה המקומית, בדרך איסור או בדרך אחרת, ובלבד שלא תתנה חניה בתשלום, אלא אם כן אבני השפה בדרך סומנו לסירוגין בצבע כחול; השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע חובת סימון כאמור או באופן אחר בשול דרך אף אם אין בה אבני שפה, ונסיבות למתן פטור מחובת הסימון בדרך, בתנאים או בלא תנאים, ובלבד שיינקטו אמצעים כדי להבטיח את ידיעתם של הנוהגים ברכב על קיומה של חובת התשלום בדרך.
בחודש אוגוסט נוצר ואקום חוקי, בו היה ניתן לגבות תשלום רק ממי שחנה במקום שהיה מסומן בכחול לבן. מתחילת החודש התקנות קובעות שלושה מקרים בלבד שבהם רשות התמרור המקומית תוכל לגבות אגרה ולא לסמן את אבני השפה בכחול לבן: במקום שאבני השפה עשויות מאבן מעוצבת, במקום שבו יש אמצעי תשלום (מדחן) ליד מקום החניה ובמקום שמתבצעות בו עבודות שלא מאפשרות סימון. בשלושת המקרים האלה תהיה חובה להציב תמרורים שמסמנים את החניה.
המשמעות היא כי החל מה-1 בספטמבר לכאורה מותר לחנות בכל מקום בארץ בו אבני השפה צבועות באפור ולא צריך לשלם חניה אף שיש שילוט בתחילת הרחוב. העיריות ביקשו שנה וחצי להערך לשינוי. בתחילת החודש פג פרק הזמן וככל הידוע רובן לא צבעו, ועל כן, מי שמקבל דו”ח על חניה באפור אפילו שיש שלט בתחילת הרחוב זה לא חוקי.
תמונה: CC-by-2.0 Omer Simkha
