בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, דחה את התנגדות נכד לקיום צו ירושה של סבתו שהוגש על ידי אימו (בת המנוחה) שהתבססה על טענתו כי המנוחה הותירה צוואה נוטריונית המורישה את כל רכושה לה ולא לאימו. בית המשפט קבע והסביר , כי הצוואה הנוטריונית הנטענת אינה תקפה מחמת אי כשירותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה וכן מחמת נסיבות עריכת הצוואה – מעורבותו הפסולה של הנכד ובנוסף, לצוואה לא צורף אישור רפואי בדבר מצבה הרפואי של המנוחה כנדרש.
האם הגישה צו ירושה – הנכד טען כי קיימת צוואה
המנוחה נפטרה והאם (למנוחה הייתה רק בת אחת), הגישה בקשה למתן צו ירושה בתור היותה היורשת היחידה. הנכד (בנה של האם), הגיש התנגדות למתן צו הירושה וטען כי המנוחה הותירה צוואה לפיה, מעבירה לו בלבד את כל רכושה.
האם טענה כי דין הצוואה בטלות
האם טענה כי אימה המנוחה לא הייתה צלולה בעת עריכת הצוואה, בשל מצבה הרפואי אז ואף, ביססה טעתה זו על מסמכים רפואיים רלוונטיים לתקופה המעידים על כושרה השכלי של המנוחה.
האם עוד טענה, כי הוראות הצוואה אינן הגיוניות שכן, האם הייתה זו שטיפלה במנוחה וסעדה אותה עד יומה האחרון ולכן, אין זה סביר שהמנוחה תקפח במודע את כל זכויות האם בעיזבונה במלואן והאמור, מתכתב עם טענת האם בדבר מעורבותו הפסולה של הנכד בעריכת הצוואה.
האם הצביעה בנוסף, על פגמים צורניים בצוואה הנוטריונית כמו למשל העובדה שהנוטריון ציין כי הצוואה נחתמה במשרדו, כאשר בפועל נחתמה בבית המנוחה אשר הייתה מרותקת למיטתה.
המנוחה לא הייתה מודעת למעשה החתימה על הצוואה
מטעם בית המשפט מונה מומחה פסיכיאטר, שיוכל להעריך את מצבה השכלי ואת צלילותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, כאשר על סמך המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, הגיע המומחה למסקנה כי המנוחה הייתה מוגבלת הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה תפקודית.
המומחה קבע בחוות דעתו בסופו של דבר, כי מצבה הרפואי של המנוחה במועד עריכת הצוואה והירידה המשמעותית בתפקודה השכלית, לא אפשר לה להבין על מה חותמת ואת משמעות הפעולה שמבצעת
הצוואה הייתה פגומה אף מבחינה צורנית מהותית
המדובר הוא בצוואה נוטריונית, אשר חייבת הייתה לעמוד במספר דרישות יסוד ובין היתר, על הנוטריון לדרוש אישור רפואי רלוונטי המתייחס לכושרה השכלי של המנוחה לערוך צוואה.
בית המשפט – מסבירה עורכת דין צפית דיבון קצובר – לא השתכנע מעדות הנוטריון עורך הצוואה בעניין זה וקבע, כי היה על הנוטריון לבקש אישור רפואי שיכול היה לאשר כי המנוחה במצב בו יכולה לערוך צוואה, על כל המשתמע מכך ולא להסתפק באישור מאת רופא משפחה שאינו יכול להעיד בוודאות על הדרוש.
אם כן, בבחינת שלל הנסיבות שהיו במועד החתימה על הצוואה – מנוחה בת 85 לאחר אירוע מוחי, מרותקת למיטתה ואף מינוי אפוטרופוס היה על הפרק, מסירת תוכן הצוואה מאת הנכד ולא מאת המנוחה עצמה והכל ללא אישור רפואי מתאים – לא ניתן לקבוע כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה.
להוסיף על כך שהצוואה נחתמה בבית המנוחה כאשר הייתה מרותקת למיטתה ולא במשרד הנוטריון (כפי שצוין בצוואה) ואת מעורבותו הדומיננטית והמעלה חשד בהכרח של הנכד – והרי לך צוואה פגומה שאינה מבטאת את רצון המנוחה ואינה ניתנת לריפוי או תיקון.
סיכומו של דבר – אין צוואה, יש צו ירושה
בית המשפט דחה את התנגדות הנכד (לא לפני שהביע דעתו בדבר התנהלותו) וקבע, כי עיזבון המנוחה יחולק לאם בלבד בהתאם לצו הירושה.
סכסוכי ירושה הינם שכיחים למרבה הצער וקרבות בין בני משפחה הינם מחזות “רגילים” בין כתלי בתי המשפט, אך ניסיון נכד להתעשר שלא כדין על חשבון סבתו המנוחה תוך ביטול רצונה ורמיסת זכויות אימו, עדיין אינה דבר של מה בכך ובית המשפט הביע מורת רוחו בדמות הוצאות משפט שאינן מבוטלות.
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 51554-07-19.
קרדיט לתמונה Freepik
