הסרט “מכונת הכסף” שמוקרן כעת בקולנוע מצטרף לז’אנר המצליח של סרטי בורסה. אבל בעוד הוליווד בדרך כלל אוהבת את הברוקרים שלה מנוולים ורמאים, אנשי שוק ההון האמיתיים לגמרי אחרים.
אחד הסרטים הבולטים של השנה הוא “The Big Short” (“מכונת הכסף“), שאף מועמד לאוסקר, לאחר שזכה בפרס גילדת המפיקים. הסרט מתאר איך התפתח משבר הסאבפריים שהגיע לשיאו בשנת 2008, דרך סיפורם של מנהלי השקעות שזיהו ששוק המשכנתאות האמריקני עומד בפני קריסה, ניצלו את המצב וגרפו הון עתק כתוצאה מהמצב.
שוק ההון מעסיק את הוליווד כבר שנים רבות. אחד הסרטים הראשונים שעסקו בו היה “Greed” (“תאוות בצע“), סרט דרמה אילם משנת 1924.
מאז, ככל ששוק ההון תפס מקום מרכזי יותר בכלכלה העולמית, נוצרו עוד ועוד סרטים בנושא. הצופים אוהבים להיחשף לסיפוריהם של אשפים פיננסיים שפיצחו את סוד ההצלחה ושל האנשים שיושבים בראש הפירמידה הכלכלית, במיוחד כאשר הכסף הגדול מעוות את המצפון ושוחק את המוסר תוך גרימת נזק כלכלי אדיר לרבבות אנשים.
אבל בסרטים כמו בסרטים, מקרי הקיצון הם כמובן הסיפורים המעניינים ביותר, אף על פי שאינם מייצגים את המציאות. כך גם בז’אנר הזה, העלילה בדרך כלל נרקמת תוך שימוש בשלל קלישאות סטריאוטיפיות, שהקשר שלהן למנהלי השקעות אמתיים בשוק ההון הוא קלוש עד לא קיים.
בדקנו חלק מהקלישאות בהן משתמשת הוליווד בסרטים על שוק ההון, ומה באמת קורה במציאות.
סרטו המצליח של הבמאי אוליבר סטון, “Wall Street” (“וול סטריט“, 1987), שזכה לסרט המשך, מציג את סיפורו של ברוקר צעיר, שאומץ כבן טיפוחיו של מיליונר, אשף פיננסים מוביל. יחד הם עושים הכל כדי להתעשר עוד ועוד, באמצעות פעולות לא מוסריות ולא חוקיות.
“תאוות בצע, בהיעדר מילה טובה יותר, היא טובה”, אמר בסרט הטייקון גורדון גקו (מייקל דאגלס), ובכך קעקע את הקלישאה שעולה מהסרט לפיה מנהלי השקעות הם תאווי בצע.
אולם, בפועל מנהלי השקעות הם אנשי מקצוע לכל דבר, והם בעלי תשוקה להצליח. מנהלי השקעות מקצועיים שצברו מוניטין בזכות הידע הרב, הניסיון וההתמדה שלהם, מוכיחים את עצמם לאורך זמן. מנהלי השקעות טובים הם בעלי יכולת קבלת החלטות מהירה, כושר ביצוע, ראש פתוח וכישרון לראות את התמונה המלאה. הם אלו שמקפידים על זמינות ועל יחס אישי עם הלקוח, ונותנים לו את ההרגשה שהוא בידיים טובות. ומעל הכל, ברור לאותם מנהלים שההצלחה של הלקוח היא ההצלחה שלהם.
הסרט “Boiler Room” (“חדר לחץ“, 2000) מתמקד בצעיר שמפעיל בדירתו קזינו לא חוקי. כשאביו השופט מזדעזע מעיסוקו, הוא מתקבל לעבודה בחברת ברוקרים שמוכרת מניות של חברות קש, מתוך רצון להתעשר במהירות. שם הוא מתוודע לשערוריות שנעשות על גבם של משקיעים תמימים שחייהם נהרסים כתוצאה מהתרמיות הפיננסיות.
ההתנהלות שנחשפת בסרט מעמיקה את הקלישאה שלפיה מנהלי השקעות מתעשרים מהר על חשבון הלקוחות שלהם. זה אולי מצטלם יפה ומצטייר בדרמטיות בסרט, אבל בחיים האמיתיים לרוב מנהל השקעות טוב ירוויח, בעוד מנהל השקעות לא מוצלח לא ירוויח. אם לקוח בוחר את מנהל ההשקעות שלו לאחר שבירר לגבי אמינותו, רמת המקצועיות שלו, ניסיונו, הזמינות, הנגישות והשירות שהוא מעניק וגם שיעור העמלות שהוא דורש – סביר להניח שהוא לא ייפול בפח.
חשוב גם לדעת שמנהלי השקעות מוסמכים על ידי הרשות לניירות ערך לאחר שעברו בהצלחה את מבחני הרשות וכן עברו תקופת התמחות. בבתי ההשקעות כספי הלקוח מופקדים בחשבון נאמנות או בחשבון הלקוח בבנק ללא אפשרות למשיכת כספים, אלא ע”י הלקוח בלבד, כך שרק לללקוח ולנאמן החשבון יש גישה אליו, וגם זאת רק לטובת ביצוע פעולות לפי הוראות הלקוח.
שובר הקופות The Wolf of Wall Street” (“הזאב מוול סטריט“, 2013) מתאר את סיפורו האמיתי של ג’ורדן בלפורט (לאונרדו דיקפריו), ברוקר שאימץ טכניקות מפוקפקות ביותר לגריפת הון ממניות זולות. הוא הקים חברה שהעסיקה מאות עובדים, והתבססה על מכירת מניות חסרות ערך במאות מיליוני דולרים על גבם של לקוחות שהפסידו את כל כספם. חלק ממבקרי הסרט טענו שלצד האיכות הקולנועית, הוא מפאר ברמה מדאיגה ברוקרים שעשקו את לקוחותיהם כדי לעשות הון לעצמם, תוך ביזוי נשים, רמיסת כבודם של אנשים ושימוש בסמים.
במרכז הסרט עומדת הקלישאה שלמנהלי השקעות לא אכפת כלום חוץ מכסף. במציאות למנהלי השקעות אכפת מהלקוחות שלהם והם רוצים בהצלחתם. מנהלי השקעות מקצועיים רואים לנגד עיניהם קודם כל את הלקוח ואת הצלחתו.
הם מאבחנים את צרכי הלקוח, את הנזילות שלו, את אופיו, את האפשרויות שלו ואת רמת הסיכון שהוא יכול לשאת ובהתאם לכך מתאימים לו את הרכב תיק ההשקעות שלו. הם גם שומרים על קשר עם הלקוח ובודקים את עצמם לאורך כל הדרך, כדי לוודא שטובת הלקוח נשמרת, כך שהוא יכול להיות רגוע שיעשו הכל לטובת ההצלחה שלו.
אבל למרות כל זה,יש גם סרטים שמציגים את שוק ההון באור אנושי הרבה יותר. “The pursuit of Happiness” (“המרדף לאושר“, 2006), שמבוסס על סיפור אמיתי, מתמקד באיש מכירות שאשתו עזבה אותו והוא נותר חסר כל עם בנו. הוא נרשם להתלמדות בחברת השקעות גדולה, שבסיומה הוא היחיד שמתקבל לעבודה מתוך כל המתמחים.
הסרט עוקב ברגישות אחרי תקופת ההכשרה המייגעת שבמהלכה נקרע בין העבודה הקשה כברוקר, ובין ההתמודדות עם חיי העוני והאבהות. מעל הכל, הסרט חושף את הפן האנושי של מנהלי ההשקעות ואת ניצחון הרוח של גיבור הסרט, שהצליח בהרבה עבודה קשה להגשים את חלום האושר שלו.
הקולנוע ההוליוודי מלמד אותנו הרבה על העולם, אבל גם מעוות את הפרספקטיבה שלנו. הוא מושתת על דרמות וסיפורים יוצאי-דופן. שוק ההון של המסך הגדול הוא לא שוק ההון של המציאות, ויועצי ההשקעות שאנחנו רואים בסרטים הם, בעיקר, פרי דמיונם המפותח של תסריטאים מוצלחים במיוחד.
