“מה אם הייעוד של אהבה אינה לקשור אנשים במערכות יחסים אלא להוציא אותם מהן?”, שואל האנתרופלוג הביולוגי מלווין קונר. תחשבו על זה, הוא דוחק. אהבה הופכת אותנו ללא רציונלים ואפילו פחות רציונלי זה לקום ולפרק מערכת יחסים קיימת, עם כל הביטחון שהיא מספקת, לטובת הלא נודע, בעולם שבו יש יותר אפשרויות להיכשל על פני אפשרויות של הצלחה.
המדע לא יכול לענות על השאלה הזו, אך הוא כן יכול לגלות לנו מדוע אנשים נוטים להתנהג כפי שהם מתנהגים כשהם מתאהבים. הרומנטיקה האידיאלוגית, כפי שקורא לה הפילוסוף והמומחה העולמי לחקר רגשות אהרון בן זאב, קשורה לתופעה שהפסיכולוגים מכנים אותה limerence, התאהבות חזקה עד כדי אובססיה. זו התכונה הראשונית המרוממת וההתרגשות הכרוכה בהתאהבות. בעוד הביטויים של התאהבות זו הם תלויי תרבות, התהליך הרגשי הזה הוא ככל הנראה תוצר של אבולוציה וקיים אצל יונקים נוספים.
אנשים אוהבים לתאר התאהבות כתהליך מונוגמי הקושר בין שתי נשמות לתמיד. אלא שאם מביטים בעולם החי, מונוגמיה היא די נדירה. 3-5% אחוזים בלבד מבעלי החיים חיים חיים מונוגמנים. בבני אדם התופעה הזו נפוצה מדי היום אך בתרבויות רבות בעידן של לפני המהפכה התעשייתית כ-80% חיו חיים לא מונוגמיים.
ספר פופולרי בשם Sex at Dawn טוען כי בני אדם חיו חיים פוליאמוריים (אהבו יותר מבן זוג אחד) בתקופה שהגיע לסופה עם הפאטריארכיה, החקלאות והמונותאיזם. דיוויד פ. באראש, פרופ’ לפסיכולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון, טוען כי רוב התרבויות היו בעבר פוליאמוריות. האם אנחנו עומדים בפני שינוי היסטורי נוסף.
שיעור הגירושין, לפחות במדינות העשירות, טיפס לשיא חסר תקדים. בארה”ב מומחים כי 40% עד 50% מכל הנישואין יסתיימו בגירושין. משהו בפירוש דוחף אנשים למשחק הכסאות המוזיקלים הזוגי הזה בתדירות כה גבוהה.
אפילו בעלי חיים מונוגמים כמו נברן הערבות האמריקני המפורסם, נוהגים לתבל את החיים הזוגיים ב”חילופי זוגות” שאף מובילים לעתים לצאצאים. מה שמקרב אותם לדגם המכונה “מונוגומיה חברתית”. כלומר, כלפי חוץ הם בני זוג אבל זה בהחלט לא מחייב אותם 100% מהזמן. קונר סבור כי בני אדם הם “מונוגמים סדרתיים” כבר היום או מונוגמים חברתיים עם בני זוג שונים בפועל.
האהבה מחברת אותנו יחד, אבל רק לפרק זמן מסוים, ואז היא מתפוגגת, משחררת אותנו לדבר הבא. כמה מחקרים מעידים כי הנטיה הזו להמשיך הלאה מקודדת בגנים הן של הגברים והן של הנשים. יעידו על כך גם שיעורי הבגידות, שנמצאות בעליה בארה”ב בכל מה שקשור לנשים, מגמה שנקשרת בעליה בכוחן החברתי והכלכלי של נשים.
קונר מדבר כביולוג שרואה באהבה תהליך כימי שנועד לעודד את בני האדם לשמר את הגזע שלהם, ועל כן זה לא סביר להניח שה”ייעוד” של אהבה היא לא רק לקשור בין שני אנשים אלא גם להפריד ביניהם כדי שימשיכו הלאה. זו רק הצעה לדיון, ציפורי אהבה שלי, אל תיפגעו. דרך QZ.com.
תמונת שער: Jannes Pockele, דרך פליקר
