שתי עצומות מקוונות שדורשות חנינה לסטיבן אייברי, העבריין בו עוסקת הסדרת הפופולרית של “נטפליקס”, Making A Murderer (“לעשות רוצח”), רשמו יותר מ-170,000 חתימות של תומכים, שבועיים לאחר עליית הסרט התיעודי לרשת.
העצומות, שמתארחות באתר הבית הלבן ו- Change.org, נוצרו זמן קצר לאחר שידור הבכורה של הסדרה ב-18 בדצמבר, 2015. במרכז הסדרה אייברי, תושב ויסקונסין שנשלח לכלא ל-18 שנים ב-1985 בגין תקיפה מינית וניסיון רצח.
בדיקת DNA שנערכה מאוחר יותר הוכיחה שהאיש לא אשם וכי התוקף האמיתי היה אנס אלים שפעל באיזור והיה מוכר למשטרה. אייברי שוחרר מהכלא והגיש תביעה בסך 36 מיליון דולר נגד מחוז מאניטווק על ההרשעה השגויה.
אך שנתיים לאחר שחרורו ושבועות לפני שהתביעה עמדה להתברר בבית המשפט, הוא הואשם באונס, רצח והתעללות בגופתה של צלמת בשם תרזה האלבק, שנראתה בפעם האחרונה בשטח ליד ביתו. בפעם השנייה בחייו אייברי יצא להילחם על חפותו, ובמהלך המשפט השני טען צוות ההגנה כי השוטרים ואנשי המחוז הפלילו אותו ברצח כנקמה. הוא מרצה כעת עונש מאסר עולם בבית כלא בוויסקונסין.
דרך סיפורו של אייברי מראות יוצרות הסדרה, מוירה דמוס ולורה ריצ’ארדי, את הכשלים של מערכת אכיפת הצדק והמשפט, חקירות לא חוקיות והודאות שמאולצות באיומים, מקרים שגם יזכירו לצופים עוולות שנגרמות גם במדינות אחרות.
הערה: ספוילרים בהמשך, למי שמתכוון לצפות בסדרה
הסדרה צברה כמות גדולה של מעריצים און ליין, שנוברים בפרטי המקרה ומשתתפים בדיון בעד ונגד חפותו של אייברי, שהורשע יחד עם אחיינו, ברנדן דסיי במותה של האלבק. בעצומה באתר הבית הלבן נטען כי המשטרה השתמשה ב”אמצעים לא ראויים” כדי להבטיח את קבלת ההודאה של שני הגברים, ונטעו כי המקרה הוא “כתם שחור על מערכת הצדק כולה”. העצומה הזו גייסה כ-20,000 חתימות ונדרשות לה 80,000 חתימות נוספות כדי שהבית הלבן יידרש להתייחס אליה.
גורמים רשמיים במשטרה המקומית דחו את הטענות. השריף של מחוז מאניטוווק, רוברט הרמן, אמר לעיתון מקומי, ה-Herald Times Reporter, כי היוצרות הוציאו דברים מסדר התרחושתם באופן שמנחה אנשים להגיע למסקנות מסוימות.
התובע המחוזי לשעבר, קן קראץ, טוען כי 80-90% מהעדויות הפיזיות שקשרו את אייברי לרצח של האלבק לא הוצגו בסרט התיעודי. לדבריו, יוצרות הסדרה לא איפשרו לו להגיב לטענות בסרט, טענה שהיוצרות מכחישות.
כל 10 הפרקים של Making a Murderer זמינים לצפייה בסטרימינג ב”נטפליקס”.
קראץ, שנאלץ להתפטר ב-2010 מתפקיד התובע המחוזי לאחר ששלח הודעה מינית לאישה שעברה התעללות במשפחה, האשים את יוצרות הסרט ב”רקיחת קונספירציה טובה על חשבון העובדות”.
הוא סיפר למגזין “פיפל” כי האלבק ביקרה בטריילר של אייברי כמה פעמים במסגרת עבודתה במגזין “אוטו טריידר” וסיפרה לעמיתה שהתנהגותו הייתה “קריפית”. לדבריה, הוא פתח את הדלת כשרק מגבת לגופו.
עם זאת, על פי מאמר של AP מ-28 בפברואר, 2007, השופט לא התיר את השמעת העדות הזו משום ש”התאריכים של האירוע לא היו ברורים”.
ב-31 באוקטובר בשעה 8:12, היום בו נרצחה האלבק, קראץ טוען כי אייברי התקשר ל”אוטו טריידר” וביקש מהם “לשלוח אותה בחורה שהייתה אצלו בפעם הקודמת”. לדבריו, הוא ידע שהאלבק נרתעת ממנו ועל כן נתן את שמה ומספר הטלפון של אחותו כדי לפתות אותה לבוא.
רישומי שיחות הטלפון הראו כי הוא התקשר אליה פעמיים לפני הביקור שלה שנקבע ל-31 באוקטובר, 2005, היום בו נעלמה, דרך מספר חסוי – ולאחר מכן התקשר שוב כמה שעות מאוחר יותר. על פי מאמר של AP, השיחה השלישית בוצעה שעתיים מאוחר יותר ונמשכה 13 שניות. עובד של חברת הטלפון לא הצליח לקבוע אם השיחה הזו נענתה או עברה למשיבון.
על פי קראץ, העצמות של הקורבן, שיניה, המצלמה והטלפון שלה נמצאו במדורה שכובתה מאחורי ביתו של אייברי ואילו קליע שנורה מהרובה שלו נמצא עם שרידים של ה-DNA שלה.
צוות ההגנה טען כי המשטרה טמנה את הקליע ולדבריה, העצמות הועברו ממקום אחר לאחר שהמשטרה נהנתה מגישה לביתו של אייברו ואדמתו בעוד הגישה נאסרה על המשפחה.
משפחתה של הקורבן פירסמה הודעה בה מסרה כי “עצוב כי אנשים ותאגידים יוצרים בידור מהאובדן שלנו ומפיקים ממנו רווחים”.
יוצרות הסרט דחו את הטענות של התובע לשעבר. לדבריהן, הן בילו 10 שנים בוויסקונסין ואספו יותר מ-700 שעות של חומרים שתומצתו ב-10 שעות של סדרה שכוללים את כל הזוויות המהותיות של הפרשה. “ניסינו לתמצת את העדויות החזקות ביותר של קראץ נגד אייברי והן מופיעות בסרט”, הן מסרו, “מה שנשאר בחוץ – ה-DNA של האלבק על קליע או השרידים שלה בחצר האחורית – פחות שכנעו”.
Thanks to everyone who is watching and talking. Dialogue is a good thing. Here’s a short trailer. Spread the word. https://t.co/B80Q64ZhJn
— Moira Demos (@filmgreek) December 22, 2015
