ערב יום הזיכרון פרסם המשורר רועי חסן (“במדינת אשכנז”) שיר תחת הכותרת “כך מוחקים” והצית דיון כאוב. להלן השיר שפורסם, מתוך ספרו, ” הכלבים שנבחו בילדותינו היו חסומי פה”:
כך מוחקים
*******
גַּם הַשָּׁנָה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן
לֹא יַשְׁמִיעוּ מוּזִיקָה
מִזְרָחִית עֲצוּבָה
בְּתַחֲנוֹת הָרַדְיוֹ
בַּטְּקָסִים הַמַּמְלַכְתִּיִּים
וְלֹא בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר.
גַּם הַשָּׁנָה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן
יִתְעַלְּמוּ מֵאֲלָפִים רַבִּים
מִזְרָחִים שֶׁנִּקְבְּרוּ
בִּדְמִי יְמֵיהֶם לְבוּשֵׁי מַדִּים
וְכֻמְתָּה שְׁמוּטָה.
נִזְכֹּר אוֹתָם
בַּדֶּרֶךְ הַמֻּכְתֶּבֶת לָנוּ
לִזְכֹּר
וְלֹא כְּפִי שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים
וּצְרִיכִים לִזְכֹּר.
אֲבָל מָה מְשַׁנֶּה רְצוֹנֵנוּ
וּמָה מְשַׁנּוֹת אַלְפֵי אִמָּהוֹת
וְאָבוֹת שֶׁשָּׂכְלוּ אֶת בְּנֵיהֶם
וּבְנוֹתֵיהֶם
מָה שֶׁמְּשַׁנֶּה זֶה לְגַלּוֹת סוֹלִידָרִיּוּת
וּלְיַשֵּׁר קַו
עִם הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַלְּבָנָה
שֶׁלֹּא נִתֶּנֶת לְשִׁכְתּוּב וְאוֹמֶרֶת
דָּבָר אֶחָד
שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּעַ
לִשְׁתֵּי פָּנִים:
הַמִּזְרָחִים בְּיִשְׂרָאֵל הֵם סוּג ב
בְּחַיֵּיהֶם
וּבְמוֹתָם.
(מתוך “הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה”, הוצאת טנג’יר)
רן גולדן כותב:
שמות כמו פריד אל אטרש, ועבדל אל חלים אל חאפז נשמעים היום יותר כמו שמות של מחבלים חברים בארגוני פת”ח ופחות משמות של יוצרים וזמרים ערבים מהם יינקה המוסיקה המזרחית את מקורותיה. המזרחים […] לא יכלו להיכנס אל אולפן השידור הציוני, מוסיקה מזרחית זו הייתה אז וגם היום ‘רוחות רפאים’ מטילי אימה על ה’ציונות’.
חסן, הוא חלק מדור חדש של משוררים מזרחיים בולטים שמוצאים בימינו קהל מגוון. התגובות שנרשמו לשירו של הפעם היו מעורבות, חלקן, כצפוי, חלקו עליו ואף תקפו אותו. אחד הגולשים כתב:
“אין טעם וזה אפילו חסר טעם להכניס את הנושא המזרחי ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל . בבחינת כל ישראל הרוגים כולם מתו בצבע חאקי!”
הסיפור האמיתי מאחורי הוספת שמו של מוחמד אבו חדיר ללוח ההנצחה
ואילו גולשת אחרת כתבה:
אני מסכימה..מוקיעים אותנו מן התרבות..אפילו מתעלמים.אפילו ביום הזיכרון.
כמה התמקדו בעצות כתיבה למשורר ועל כך הגיב חסן: “מיום ליום אני מגלה שהפעולה הכי גדולה שעושים השירים שלי, היא להוליד מבקרי שירה שלא ידעו אפילו שהם כאלה, אני גאה בזה מאד, רק חבל שאין בזה פרנסה.”
תמונה: youtube.com
