החור הכחול של בליז אולי סיפק את התשובה לחידת היעלמות בני המאיה

המסתורין של הכחדת הציוויליזציה של בני המאיה לאחר יותר מ-3,000 שנים הטריד וסיקרן היסטוריונים וארכיאולוגים במשך כמה עשורים. כעת, מחקר חדש של החור הכחול של בליז מעלה השערה שבצורת חמורה היא שהביאה את האימפריה לסופה.

התרבות המשגשגת של בני המאיה, שראשיתה בערך בשנת 2,000 לפני הספירה והתקיימה עד 800-900 לאחר הספירה, הייתה בשיאה בין הציווליזציות המתקדמות בעולם באותה תקופה. הפירמידות של בני המאיה, הארכיטקטורה, המבנים, החקלאות, ידע אסטרונומי, מתמטיקה, כתיבת הירוגליפים מתקדמת ולוח השנה המפורסם השתוו להישגים של ציוויליזציות גדולות אחרות בהן מצרים, יוון, מסופוטמיה, עמק ההינדוס וסין.  

חברה מתקדמת. שרידים בעיר בני המאיה פלנקה. תמונה: Shutterstock

תרבות המאיה, שכללה כ-19 מיליון בני אדם, הגיעה לשיאה בין 300 ל-700 אחרי הספירה. השפעתה התפרשה על פני איזורים נרחבים כמו בליז, הונדורס, גואטמלה, אל סלבדור ועד למרכז מקסיקו.

אך לאחר שנת 700 אחרי הספירה משהו קרה, והציוויליזציה החלה להתפורר. החידה מאחורי ההיעלמות של חברה כה מתקדמת עוררה תיאוריות שונות, בהן פלישת חייזרים, אסון אקולוגי ופאנטיות דתית. הסיבה האמיתית מעולם לא הייתה חד משמעית.

מחקר חדש של מינרלים בלגונות של החור הכחול המפורסם של בליז מאשר בסבירות גבוהה כי שתי תקופות בצורת קשות שנמשכו יותר ממאה שנים הן שגרמו להתפוררות של ציווליזציית המאיה.

בעקבות הבצורת הראשונה, שנמשכה בין 800 ל-1,000 אחרי הספירה, היגרו בני המאיה צפונה, ואז סבלו מבצורת ממושכת נוספת בתקופת עידן הקרן הקטן בין 1,000 ל-1,100 אחרי הספירה. הבצורת השניה הייתה מכת המוות הסופית לציוויליזציה, במקביל לנפילת העיר צ’יצ’ן איצ’ה.  

התיאוריה שבצורת הייתה הגורם המרכזי בשקיעת המאיה אינה חדשה. מחקר ארכיאולוגי בדרום בליז הצביע כבר בשנת 2012 כי צניחה בכמות המשקעים באיזור חפפה לשקיעה התרבותית של תרבות המאיה. עם זאת, המחקר החדש של חוקרים באוניברסיטת רייס בארה”ב התבסס על מדגם מאיזור אחד בלבד ולא היה בו די כדי לקבוע מה התרחש באותה תקופה בכל האיזור.

בעקבות זאת, חוקרים הרחיבו לאחרונה את המחקר באמצעות קידוח חורים בסחף במערה התת קרקעית הכחולה בחור השחור וסביב לגונת המגדלור ושונית רומבויד שמוקפים בקירות עבים של אלמוגים. בזמן סופות וגשמים, עולה הסחף ומותיר על הקירות עדויות כרונולוגיות לאקלים ששרר באותן שנים. בתקופות של בצורת נרשמו כמויות נמוכות של טיטניום ואלומיניום. לפי הממצאים, החוקרים חישבו כי בין השנים 800-1,000 אחרי הספירה הייתה רק סופת ציקלון טרופיל אחת או שתיים בכל 20 שנה, במקום חמש עד שש במצב רגיל. 

יש גם השערות לגבי גורמים נוספים שאולי תרמו להכחדה. בני המאיה, למשל, ניסו להרחיב את שטחי היבולים שלהם ולשם כך הכחידו יערות, תופעה שהחריפה את הבצורת. מאחר ואדמות חשופות סופגות פחות קרינת שמש, פחות מים נובעים מהקרקע, וכתוצאה מכך עננים ומשקעים הופכים נדירים יותר. על כן, הכחדת היערות עלולה הייתה להחריף בצורת חמורה גם כך.

לנוכח המשבר הקשה, לא נותר לחוואים המקומיים אלא לעזוב את האדמות השדופות ומאחר והערים לא יכלו עוד לכלכל את התושבים שלהן, הן ננטשו כפי שהן והפכו לחורבות המוכרות לנו היום. למרות זאת, שרידים של תרבות המאיה המשיכו לתפקד כערי מדינה במשך כמה מאות שנים נוספות ונדרשו לספרדים 170 שנים לכבוש אותן תחת התנגדות עיקשת. 

דרך Live Science. תמונת שער: ויקיפדיה.

      
מנוי
הודע ל
guest

0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות
Forgot your password?

Note: Your password will be generated automatically and sent to your email address.

Forgot Your Password?

Enter your email address and we'll send you a link you can use to pick a new password.

דילוג לתוכן