בשנת 1889, ישב וינסנט ואן גוך בחדרו בבית החולים הפסיכיאטרי בסן רמי, הביט מהחלון וצייר. הוא הגיע לבית המשוגעים עקב דיכאון חמור שהוא סבל ממנו, דיכאון שגרם לו לכאורה לחתוך לעצמו את האוזן (לפני כמה שנים פורסם מחקר הטוען שהיה זה חברו הטוב, הצייר פול גוגן שחתך לו את האוזן) ולהבין בשלב מסוים שהוא מסכן את עצמו וצריך להתאשפז. מהאשפוז הזה גם יצא “ליל כוכבים” – אחד הציורים המפורסמים ביותר שלו.
איך יראו הציורים של ואן גוך אם יקומו לתחייה
הציור, שמוצג במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק, כולל בתוכו אמת מדעית אחת שוואן גוך הצליח להעלות על הנייר שנים ארוכות לפני שמדענים הצליחו להוכיח אותה בצורה מתמטית.
במשך שנים ניסתה הקהילה המדעית להבין את דינמיקת הנוזלים שעומדת מאחורי מערבולות. מה גורם לנוזלים להתנהג כפי שהם מתנהגים? מה גורם למים לזרום לכיוון ספציפי, והאם ניתן לחזות את הדרך בה מערבולות נוצרות ומתהוות בצורה מתמטית?
השאלה הזו עדיין מעסיקה את המדע – אך ואן גוך הצליח לצייר בצורה מדויקת מערבולות ב”ליל כוכבים”. למעשה, מדענים שסרקו את הציור וניתחו את הנתונים במחשב גילו שנתיבי האור בשמיים זרועי הכוכבים של ואן גוך מייצגים את החישוב המתמטי המדויק אליו העולם המדעי הצליח להגיע בכל הנוגע למערבולות.
ציורים אימפרסיוניסטים אחרים מאותה תקופה לא היו כל כך מדוייקים – וגם ציורים של ואן גוך עצמו לפני האישפוז לא ייצגו בצורה כל כך ראוייה את תופעת הטבע.
האם ואן גוך היה גאון מתמטי בארון? אולי הוא פשוט הצליח להבין בצורה חזותית את החוש האסתטי של הטבע ולהעלות אותו על הקאנבס? הסרטון הבא מסביר יותר לעומק את השאלה ואת ההישג הגדול של ואן גוך.
