למה סופר הקדיש 40 שנה כדי למצוא את הבריון שהציק לו?

“בשנת 1971 פגשתי ילד ששינה את חיי לנצח”. כך מתחיל סיפור שפורסם בגילון נובמבר של ה-New Yorker, בשם “נער ההצלפות“. את הסיפור הזה כתב אלן קורצוויל, והוא מספר שם כיצד השקיע 40 שנה מחייו כדי לאתר את הבריון שהפך את חייו לסיוט במשך שנה שלמה בה שהה בפנימיה יוקרתית בשווייץ.

לילד קראו קיסר אוגוסטו. בזכרונו, קורצוויל רואה אותו כילד מגודל ושרירי, מנהיג טבעי שהצליח לסחוף אחריו את שאר הילדים להיטפל לילד היהודי החלשלוש שעבר לגור איתם. קורצוויל זוכר איך אוגוסטו סיפר לו על “נוהל האש” בפנימייה, לפיו אם תפרוץ אש בבניין המגורים הילדים צריכים לזרוק זה את זה מהחלון. “אל תדאג, הענפים העליונים של העץ מחוץ לחלון ירככו את הנפילה, והענפים הנמוכים יתפסו אותך”, הוא אמר. קורצוויל סיפר איך סבל מסיוטים נוראיים בהם ראה עצמו מושלך מהחלון.

זכרון אחר החזיר אותו למחזמר “ישו כוכב עליון”, ולשיר שהיה החביב על אוגוסטו – שיר ההצלפות. באחת מההפסקות אוגוסטו החליט שהוא רוצה לשחזר את השיר, בו ישו נקשר לעמוד והוצלף פעמים רבות. הוא וחבריו קשרו את קורצוויל, ובעזרת חגורה שיחקו ב”נדמה לי” של הצלפות. קורצוויל מספר שהחגורה כמעט ולא נגעה בו, אך כל פעם שהתקרבה הוא עיוות את פרצופו באימה וראה את אוגוסטו מחייך בסיפוק.

הבריונות הזו השפיעה על שארית חייו של קורצוויל. הוא סיפר איך רגעים בחייו החזירו אותו לתקופה הנוראה ההיא, וכיצד הוא אף פעם לא התגבר עליה באמת. לאחר שהוא התבגר, התחיל קורצוויל לחפש את אוגוסטו כדי להתעמת איתו. זה לקח קצת זמן – אבל בסוף זה גם קרה. ב-2005 הצליח קורצוויל לקשר בין תרמית ענק ששלחה כמה אנשים לכלא לבין אותו אוגוסטו, שהיה אחד מהפושעים. הוא סיקר את הסיפור בעבודתו כעיתונאי, והודה כי במקום מסוים הוא הרגיש קשר נפשי עם הקורבנות.

לפני שנה וחצי, אחרי כמה ראיונות שערך עם אוגוסטו (בהן אפילו אמר לו שהוא למד איתו בפנימיה – אך לא דיבר עם תקופת הבריונות), החליט קורצוויל לסיים את הסיפור אחת ולתמיד. הוא הזמין את הבריון שלו לפגישה נוספת, וסיפר לו שהוא כותב עליו ספר. “כן, קיסר, אתה חלק מהספר. במובן מסוים אתה הספר. באמת שעשית לי חיים קשים בפנימיה”, הוא אמר לו. אוגוסטו, שכלל לא זכר את קורצוויל, אמר: “טוב, הרבה ילדים אחרים עשו לי חיים קשים באותה תקופה. אני חושב שכל אחד פשוט נטפל למישהו אחר”.

קורצוויל סיפר לבריון לשעבר על הדרך בה הוא השפיע על חייו. אוגוסטו לא זכר כמעט אף אחד מהסיפורים האלה. “כשזה מגיע לזכרונות, אנחנו זוכרים דברים שלפעמים אין להם שום קשר אחד לשני”, ניסה אוגוסטו להסביר את הפער בין הזכרון הטראומטי של קורצוויל לבין העובדה שהוא כלל לא זוכר אותו: “אנחנו עושים אחד ועוד אחד ומגיעים למאה… אתה לא צריך להתרכז בפנימיה. אתה צריך להיזכר בזמנים הטובים שהיו לך לפני שהגעת לשם”.

מילות חוכמה כאלה לא מצפים לשמוע מבריון שהוא גם פושע מורשע, אבל הסיפור הזה לימד את קורצוויל שבסופו של דבר הכל עניין של נקודת מבט. אוגוסטו עצמו, אגב, שלח לו התנצלות מפורטת לאחר הפגישה בהודעה קולית: “זה עתה הבנתי שלא אמרתי את הדבר הכי חשוב. לא התנצלתי בפניך על הכאב שאולי גרמתי לך. לא הבנתי עד שסיפרת לי שאתה מחפש אותי כבר מאז שנת 91, ועד כמה זה חשוב בשבילך. אני מכבד את זה”.

את הסיפור המלא כתה קורצוויל בספר באורך מלא שייצא בינואר הקרוב

דרך Boing Boing | תמונה: Shutterstock 

מנוי
הודע ל
guest

0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות
Forgot your password?

Note: Your password will be generated automatically and sent to your email address.

Forgot Your Password?

Enter your email address and we'll send you a link you can use to pick a new password.

דילוג לתוכן