כאילו היינו צריכים עוד תזכורת לתוצאות ההרסניות של הסכסוך הישראלי פלסטיני, פיגוע הדריסה בירושלים בשבוע שעבר הזכיר לנו שיש מחיר לחיים בישראל, ולעיתים המחיר הזה יכול להיות קשה מנשוא.
עבד א-רחמן א-שלודי בן ה-20, תושב סילוואד, דרס שמונה אנשים בסמוך לרכבת הקלה בירושלים. הוא נורה למוות כשהוא ניסה להמלט מהמקום ברגל. הפיגוע גבה את חייהן של קארן ימימה מוסקרה באררה בת ה-20 ושל חיה זיסל ברון, תינוקת בת חודשיים. משפחתו של הנהג הדורס מתעקשת שמדובר בתאונת דרכים ולא בפיגוע.
כמה ימים לפני הטרגדיה בירושלים, התרחשה טרגדיה בצד השני של הסכסוך: אינאס שווכאת דאר חליל, ילדה בת 5, נדרסה למוות בתאונת דרכים בסמוך לכפר סנג’יל.
הנהג הפוגע הוא מתנחל בן 29, תושב יצהר, שהמשיך בנסיעתו לאחר הפגיעה. הנהג הפוגע העיד כי הוא חשש שאם יעצור במקום התאונה הפלסטינים במקום יבצעו בו לינץ’. הוא התקשר בזמן הנסיעה למשטרה, דיווח על האירוע ועצר בעפרה, היישוב היהודי הסמוך.
שני המקרים גבו את חייהן של שתי ילדות קטנות וחפות מפשע. יש שגם קישרו בין המקרים. כרזות המציגות את הנהג הדורס מירושלים לצד הילדה אינס חליל הופצו בפייסבוק, ובכירים פלסטינים טוענים שהפיגוע הוא תגובה על דריסת הילדה.
מעניין לראות את היחס של התקשורת בישראל לשני המקרים. התקרית בירושלים סוקרה בהרחבה, מהרגע הראשון כ”פיגוע דריסה”. טענות המשפחה, לפיהן מדובר בתאונת דרכים, מוזכרות בתקשורת בצורה זניחה ואף אחד לא מנסה לקחת אותן ברצינות. התאונה בכפר סנג’יל הוזכרה בכותרות משניות, בפסקאות אחדות ובעיקר בהדגשה של הצד הפוגע: “דרס פלסטינית למוות – ונמלט מחשש ללינץ'”, מספרת הכותרת ב-ynet. טענות של גורמים פלסטינים, שגם הדריסה הזו היא פיגוע ונעשתה בכוונת תחילה, מוזכרות בכתבה בארבע מילים בדיוק.
המחאה על חוסר סיקור דריסת הילדה הפלסטינית עלתה במספר פרופילים ודפי פייסבוק המזוהים עם השמאל. יחד עם זאת, הנושא שעל הפרק אינו שמאל או ימין אלא האופן שבו התקשורת הישראלית מעצבת סדר יום פוליטי. קשה להאמין שדריסת הפלסטינית היא פיגוע. ההגיון רוצה להאמין שמדובר בתאונה מצערת. מאידך – במציאות הישראלית של הסכסוך, קל לישראלים יותר להאמין שהתקרית בירושלים היא פיגוע ולא תאונה מצערת. יש דמיון בין המקרים – אבל זווית הראייה משפיעה על הדרך בה אנחנו רואים אותו, והתקשורת רק מחזקת את זה.
העניין מתגמד כשנזכרים בקורבנות: שתי ילדות קטנות שבקושי התחילו את החיים. הלב נשבר כשמבינים שמאחורי הסכסוך והסיקור נמצאות שתי גופות זעירות ומשפחות שנשברו לרסיסים.
מעניין לקרוא בהקשר זה את הפוסט המעניין של ישי הדס בפייסבוק בנושא:
