לפני כשנתיים חצינו את הרוביקון והצטרפנו לעשרות האלפים שנטשו את שירותי הטלוויזיה הרב הערוצית בישראל. מספר חודשים לאחר מכן התחברנו ל”נטפליקס“, שירות הווידאו המקוון על פי דרישה. מבחינה תרבותית וכלכלית זה היה צעד נבון מאוד: אנחנו נהנים ממאות סדרות וסרטים חדשים זמינים לצפייה איכותית און ליין על פי דרישה. וכל זאת ב-9 דולרים בחודש, 34 שקלים בלבד. אם נוסיף לכך את העושר הטלוויזיוני הנוסף שמוצע ברשת, אין שום דבר שיכול להתחרות בכך. במיוחד לא תשלום חודשי של 250-300 שקלים בטלוויזיה הרב ערוצית בישראל, סדר גודל של 3,000-4,000 שקלים בשנה שנחסכו לנו.
מבחינת המשק הישראלי, זה כסף שברח ממנו לטובת הגלובליזציה, פחות כסף למשכורות לעובדים מקומיים ולכלכלה המקומית. אך מצפוני נקי לחלוטין והאשמה נופלת לחלוטין על הטלוויזיה הרב ערוצית, שלא השכילה להציע לצרכנים כמוני את מבוקשם. אילו הציעו החברות שירות VOD עשיר נפרד במחיר דומה לנטפליקס, בלי חבילת ערוצים, בלי מחיר התקנה, הייתי שוקל להשאיר את המנוי. אך גם החבילות הצרות שנכפו על הוט ויס עולות לא פחות מ-120 שקלים בחודש. זה הרבה, הרבה יותר מדי בשביל טלוויזיה. איך אני יודע? נטפליקס.
נטפליקס היא רק דוגמה אחת לאופן שבו חברות ישראליות עומדות בתחרות גוברת עם חברות בינלאומיות. כדי להשתמש ב”נטפליקס” צריך להתגבר על “גיאו בלוקינג”, מנגנון של חסימת השידורים למדינות שנשארו מאחור ולא מגיע להן את כל הטוב הזה, כמו ישראל. אבל אנחנו אזרחים שווי זכויות של אומת האינטרנט וזה לא מה שיעצור אותנו בדרך לקבל את כל מה שיש לרשת להציע. כמוני יש עוד רבים אחרים שמפרקים במו ידיהם את החומות הגיאוגרפיות שמנסות לחסום אותם. בעולם החדש הזה שלנו גבולות פיזיים הם לחלשים.
אם לזקוף נקודת זכות לטובת העולם המחובר, זה שבזכותו אפשרויות בחירה צצות מכל עבר. אחסון אתרים, קניית דומיינים, שירותי טלפוניה באפליקציות שמתחרות במפעילי הטלפון המקומיים (שיכולים לומר תודה לשר לשעבר כחלון כי רק בזכות הרפורמה בשוק המקומי נמנעה נהירה גדולה יותר מהשירותים שלהם), ושירותי משרד מקוון כמו גוגל אפס ואופיס 365 שמאפשירם לעבוד מרחוק ונוגסים בהכנסות המשרדים להשכרה.
ולא נשכח את מדיניות השמיים הפתוחים, שמאפשרת לרכוש כרטיסי טיסה ממגוון חברות תעופה זרות ועוד. רציתם לנסוע לחו”ל? עם Airbnb תוכלו לחסוך הון על בתי מלון ויש גם חלופות דומות לבתי מלון בארץ שמאפשרות לשלם חצי מחיר ופחות. רוצים לנסוע במונית בארץ? למה לשלם ביוקר? תוכלו להימנע מתשלום למוניות ולנסוע ב”אובר” או להשתמש באחת האפליקציות לשיתוף נסיעות ובדרך לקחת קפה מקופיקס בחמישה שקלים.
הכלכלה השיתופית היא כח מניע מרכזי בכל התהליכים הכלכליים והחברתיים האלה. בבסיסה ההנחה שלציבור משאב יקר ערך (דירות, מכוניות, זמן וכו’) שאם יחלוק בו יוכל לאפשר לכלל הקהילה לחסוך כסף. ההנחה המקובלת היא שכאשר יש שיתוף במידע אודות מוצרים, הערך של מוצרים אלה עולה עבור עסקים, בני אדם ועבור הקהילה. הכלכלה השיתופית מקצצת את דמי התיווך וחותכת עלויות נוספות כדי לאפשר לכולם להרוויח. יש בנק חברתי בדרך, וסופר חברתי, איגוד אשראי חברתי וגמל ופנסיה חברתי.
אם בבסיס של מחאת הקוטג’ זעם על מחיר מוצרים בסיסיים בארץ ותביעה להפחית מחירים, מחאת המילקי של ברלין מסיטה את הדיון לכך שיש אלטרנטיבה. כפי שאני הסרתי את הגיאו בלוקינג כדי לאפשר לי גישה נטפליקס, אותם ישראלים שעברו לברלין הסירו את החסימה הגיאוגרפית של ישראל, המדינה הפיזית, בדרך לרווחה. לא אוהבים את הממסד הרבני? אפשר להתחתן בחו”ל. אתם הומואים שמבקשים לאמץ תינוק? גם כאן הגבולות הפיזיים לא יעצרו אתכם. בעתיד מזל”טים של אמאזון יביאו אלינו את הסחורות לחלון ביתנו ולא נשאל איש אם מותר או אסור. הגבולות הישנים קורסים והולכים וכל מחסום הוא זמני בלבד.
ראיה זו מתייחסת לחיים כאפליקציה להשוואת מחירים ובלב לבה הצהרת החופש האישית האולטימטיבית: אנחנו נעצב את החיים שלנו כרצוננו, ואף אחד לא יעמוד בדרכנו. אותם ישראלים עשו בדיקה וגילו שבברלין זול יותר לחיות. היא הנטפליקס שלהם. זה לא מונע מהם למחות משם על מחירי המזון כאן, ולהיות חלק בלתי נפרד מהדיון הישראלי, למרות הניסיון להשתיק אותם.
החיים כאפליקציה הם פוסט מודרניים, גלובליים וחסרי גבולות פיזיים. זו נוודות רוחנית של קהל דינמי שמעצב לעצמו את חייו על פי סל המוצרים והשירותיים הפיזיים בבחירה אישית מובהקת. בבסיסם מגולמת ההנחה שאנחנו זכאים לבחור, לא בהכרח את הזול ביותר, אך אין שום סיבה להידפק כי תמיד יש אלטרנטיבה. כל מה ומי שעומד בדרך – מכסים, רמת שירותים עלובה, מחירים גבוהים, יגלה שלאורך זמן אם לא ישפר את שירותיו לא יעמוד בתחרות ולא יוכל לחסום את האלטרנטיבה.
אפילו תשתיות שנראות היום מקומיות לחלוטין כמו חשמל, חינוך, תחבורה, מזון ושירותים רפואיים, ייהנו מתחרות גוברת לטובתנו. אנחנו הישראלים, לא קהל שבוי יותר. אנחנו לא חייבים לסבול הכל בשם הציונות: יוקר מחייה בלתי נסבל, שירותים עלובים ותשתיות רעועות. לא חייבים לעזוב פיזית את הארץ כדי לעזוב אותה, וזה צריך לשמש אות אזהרה לכל אותם גופים שמתעקשים שאין שום סיבה לדאגה מבחינתם. זו הכרזת העצמאות של כל מי שחושב שמגיע לו את הטוב ביותר מבין האופציות עבורו ובני משפחתו, בלי להתנצל ובלי להתבלבל. החיים קצרים מכדי להתפשר על פחות.
תמונת שער: הכלוב כבר נפתח. Hartwig HKD בפליקר
