מבצע זה שהחל בעקבות רצף האירועים המתגלגל שהחל בחטיפתם וברציחתם של אייל יפרח ז”ל , גיל-עד שער ז”ל נפתלי פרנקל ז”ל. האם היה בא לעולם אם התקשורת היתה נוהגת אחרת.
ב 16 ליוני הותר לפרסום קיומה של הקלטת ארבעה ימים לאחר האירוע ובמשך 14 יום נוספים עדיין חיפשו אחר הנערים. והתקשורת נתנה לנו להאמין שהם עדיין בחיים למרות שידעה אחרת. דהיינו זרו חול בעיני הציבור.
התקשורת ביקרה בצורה חריפה את תפקודה של המשטרה בכל הנוגע לקלטת והעיכוב בהזנקת הכוחות.
אולם לאור ההתפתחויות מאז חובה על התקשרות לבקר את עצמה ואת תפקודה לאור התקדים ההסטורי של כתב מעריב יעקוב ארז והידיעה שלו שצונזרה ב 5/10/73.
השאלות שאני שואל את עצמי הן: אם מלוא תוכן הקלטת היה מובא לידיעת הציבור לאחר 4 ימים, האם מחמוד חדיר היה נרצח, ומכאן האם המהומות היו פורצות, והאם מבצע צוק איתן היה בא לעולם?
אני משער שהמדינה באה לעיתונות ואמרה משהו בקווים כללים בערך כך: אנחנו יודעים שהנערים לא בחיים, אולם זו הזדמנות לגיטימית, לפגוע בתשתית מהותית של החמאס המתפתחת בשטחי יו”ש, מבלי לפגוע ביציבות ובשקט היחסי בשטחים, ואם תפרסמו את מה שאתם יודעים אנחנו לא נוכל לפגוע בחמאס בשטחי יו”ש – המשך קיומה של תשתית זו מהווה איום על חיי אזרחים ישראליים בעתיד.
כמה אזרחים נמאים תחת איום מידי אקטואלי עכשיו?
יש להודות זה שיקול דעת סביר של הממשלה, אולם חובה לשאול האם זה תפקידה של העתונות לשתף פעולה ?
וכאן חובה להביא את התקדים ההסטורי של יעקוב ארז ממעריב ב 1973 את הידיעה הבאה שפוסמה בעיתון של ה- 5 לאוקטובר הגיש לצנזורה וזו לשונה: ההדגשה עם קו תחתון היא שלי, ומראה בגוף הידיעה מה שפורסם בפועל לבסוף:
“פעולותההתבצרות של המצרים בגדה המערבית של תעלת סואץ הוגברו בימים האחרוניםוכוללות עתה כלים מכניים רבים ויחידות גדולות של צבא העוסקות בהתבצרות. כןאפשר להבחין בצד המצרי של התעלה בתנועות מוגברות של כלי רכב מצריים.
פעולות ההתבצרות כוללות הקמתמשטחי צליחה וסוללות של עפר שמהן ניתן למצרים להשקיף מעבר לסוללה הישראלית.סוללות אלה משמשות לעמדות טנקים ותותחי נ”ט, ובמקומות אחדים לאורך התעלהאפשר להבחין בטנקים הניצבים בקצה הסוללה. מקורות מוסמכים בסיני אמרו אתמולכי בעבר היו כבר מקרים שעבודות התבצרות של המצרים תוגברו בעת שנשמעו בקאהירהצהרות מלחמתיות. כזכור הודיעה סוכנות הידיעות המצרית השבוע, כי מצבכוננות מלאה הוכרזה בתעלה.
גזרות שונות של התעלה אפשר להבחיןבמעוזי צה”ל בתנועה מוגברת של כלי רכב מצריים ובימים האחרונים נראיםמטוסים מצריים החגים במרחק מיילים אחדים ממערב לתעלת סואץ.
כוחות צהל עוקבים בערנות אחרי הנעשה בצד המצרי וננקטו כל הצעדים למנוע מן המצרים אפשרות של הפתעה.”
144 מילה
כל מה שנותר מהידיעה לעיל ופורסם הן השורות הבאות:
“כזכור הודיעה סוכנות הידיעות המצרית השבוע,כי מצב כוננות מלאה הוכרזה בתעלה. כוחות צה”ל עוקבים בערנות אחרי הנעשהבצד המצרי וננקטו כל הצעדים למנוע מן המצרים אפשרות של הפתעה.”
29 מילה
יש לציין ששורה של ידיעות זרמו לעתונאים במשך השבועים לערך לפני פרוץ המלחמה והן לא פורסמו.
הידיעה הזו של יעקב ארז אפילו בלשונה הלא מצונזרת, כידיעה יחידה היא בבחינת מעט מדי מאוחר מדי. אולם יתכן שרצף דיווחים במהלך השבועיים שלפני, לכל הפחות היו מפחיתים את עוצמת ההפתעה.
המסקנה המתבקשת היא התקשרות שוב איננה ממלא את תפקידה ככלב שמירה של הדמוקרטיה היא למעשה זרוע שלטונית ועושה את דברה. ומכאן אמינותה של התקשורת היא כמו אמינות השלטון, עדיף להיזון משמועות ברשת. ושמועות טומנות בחובן סכנות לא פחות חמורות.
אי דיווח גם הוא יוצר מציאות ולא בהכרח טובה יותר מזו, אם התקשורת כן היתה מדווחת.
תודה לספריה הלאומית אשר בזכותה היתה לי גישה לידיעתו של יעקוב ארז ממעריב זו המצונזרת וזו שפורסמה לבסוף
http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/israel-collection/Yom_Kippur/Pages/Censorship.aspx
