זה לא סוד גדול שחברות הענק במשק עובדות במתכונת של פירמידה: יש חברה גדולה שמחזיקה בכמה חברות קטנות יותר, שמחזיקות גם הן בחברות קטנות יותר וכו’ וכו’, כך שבסופו של יום מרבית המוצרים שאנחנו קונים בסופר הם תוצר של 5-6 חברות ענק בלי קשר למותג שמודפס על האריזה.
המשמעות לכיס שלנו היא בעיקר חוסר בתחרותיות: במקום חברות רבות שנלחמות זו וזו על מחירים, יש רק כמה חברות גדולות, וכשיש מיעוט של חברות קל יותר להנהיג קרטלים (מכוונים או לא).
נסו להיזכר במצב השוק הסלולרי לפני ואחרי כניסת השחקניות החדשות (גולן טלקום, רמי לוי וכו’). כשיש מעט שחקנים – המחירים גבוהים.
מי שחושב שריכוזיות היא רעה אך ורק של השוק הישראלי טועה. העולם המערבי הוא כולו קפיטליסטי, יהיו שיגידו קפיטליסטי חזירים, וחברות הענק שולטות על כולו. התמונה שלמעלה ממחישה טוב איך העסק הזה עובד בסופרמרקט שלכם. כל כך הרבה מותגים – כל כך מעט חברות
כמובן שזה לא עובד ככה רק במוצרי צריכה. הנה עוד כמה גרפיקות שמלמדות דבר או שניים על איך עובדת ריכוזיות בשווקים הבינלאומיים, עם דגש על ארצות הברית:
חברות תעופה
יצרניות רכב
מבשלות בירה
ערוצי טלוויזיה אמריקנים
רשתות תקשורת
דרך Sploid