נלסון מנדלה, הנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה, מת אמש בגיל 95. מנדלה, חתן פרס נובל לשלום, ישב 27 שנים בכלא עד להפלת המשטר הלבן. הוא מילא לאחר פרישתו תפקיד מרכזי ביוזמות שלום ובמאבק באיידס והמשיך להוות סמל לחתירה חסרות פשרות לחירות ושיוויון והתנגדות להפרדה גזעית.
10. עושה צרות
השם השבטי של מנדלה רוליהלהלה מיתרגם ישירות ל”עושה צרות”.
9. העבודה הראשונה
העבודה הראשונה של נלסון מנדלה הייתה איש ביטחון במכרה.
8. נישואים כפויים
בשנת 1941, בגיל 23, מנדלה נמלט מנישואים שכפו עליו.
7. שנים בצינוק
כשהיה בכלא, הוגבל מנדלה במשך שנים לתא של 2 על 2.5 מטר, בו היה מזרן ודלי לעשיית צרכים. הוא נידון לעבודת פרך ובשלב ראשון הותר לו לראות מבקר ולקבל מכתב רק אחת לחצי שנה.
6. שני המנונים
בזמן השבעתו לנשיא, מנדלה הניח יד על לבו ובעוד גנרלים לבנים הצדיעו לו הוא שר את שני ההמנונים של דרום אפריקה: ה-Die Stem (הקול) מתקופת האפרטהייד, וה-Nkosi Sikelel (אלוהים יברך את אפריקה) האפריקני.
שער הגליון החדש של ניו יורקר. Kadir Nelson / newyorker.com
5. חיים חדשים
כאשר מנדלה יצא לחופשי ב-1990 לאחר 27 שנים בכלא, הוא צעד משערי בית הכלא יד ביד עם אשתו ויני, והניף את אגרופו הימני לתנועת נצחון. כך הוא כותב באוטוביוגרפיה שלו, “הדרך הארוכה לחופש”, “כאשר יצאתי סוף סוף מהשערים האלה הרגשתי, אפילו בגיל 71, שחיי מתחילים מהתחלה:.
4. מציאות פחות אידילית
מנדלה זכה בתהילת עולם על חלקו בכינון דמוקרטיה בדרום אפריקה של אחרי האפרטהייד, אך כנשיא קצרה ידו מלהושיע את עמו ולספק פתרונות ארוכי טווח לבעיות העוני, האבטלה וחוליים חברתיים אחרים מהן סובלת דרום אפריקה עוד מימי האפרטהייד. על אף שהמדינה יציבה יחסית, היא מתקשה לעמוד בתואר הוורוד שהוענק לה, “אומת הקשת בענן”. מאז סיום האפרטהייד, המדינה ערכה ארבע מערכות בחירות לפרלמנט ובחרה שלושה נשיאים. הקונגרס הלאומי האפריקני של מנדלה מסר ב-2013 כי הכלכלה צמחה ב-83% מאז 1994. ועדיין, השחיתות במפלגה פושה, ועדיין המיעוט הלבן במדינה עשיר בהרבה מהרוב השחור, מה שתורם למתיחות בין גזעית ולמעשי פשע אלימים ברחובות.
3. הצד הפזיז
למרות תדמיתו הקדושה, מנדלה נהג לא פעם בפזיזות. כאשר עיתונאים שחורים מתחו ביקורת קלה על ממשלתו, הוא לא היסס לתאר אותם כבובות על חוט בידי הלבנים שהם בעלי המדיה. לבנים שטענו נגד הממשלה תוארו על ידו כביטול, כאנשים שבסך הכל תובעים להחזיר לעצמם את הפריביליגיות שלהם מפעם. כאשר ביקרו אותו על קשריו הקרובים עם פידל קסטרו ומועמר קדאפי, מנדלה התעקש שלעולם לא ינטוש מנהיגים שתמכו במאבק נגד האפרטהייד.
2. המאבק באיידס
מנדלה הצטרף למאבק באיידס לאחר שב-2005 הודיע בפומבי כי בנו, מקגתו, מת מהמחלה. דרום אפריקה עדיין סובלת משיעור נשאי ה-HIV הגדול ביותר בעולם – 5.6 מיליון בני אדם.
תמונה: Shutterstock
1. מנדלה והציונות
מי שמקביל בין המאבק הפלסטיני לעצמאות במאה ה-21 לאפרטהייד שנכפה על השחורים בדרום אפריקה במאה ה-20 עושה לעצמו הנחות. ההנחה שמנדלה היה מתנגד עיקש לציונות ולישראל מבוססת, בין השאר, על מכתב ויראלי שיוחס למנדלה אך בפועל נכתב על ידי פעיל פלסטיני בשם ארג’אן אל פסד. מנדלה עצמו התייחס בחיוב פעמים רבות ליהודים ולישראל. הוא ציין בזכרונותיו כי למד על לוחמת גרילה לא מפידל קסטרו אלא מארתוק גולדרייך, יהודי דרום אפריקני שלחם בפלמ”ח במלחמת העצמאות של ישראל. הוא נזכר כי רק חברת תעופה אחת, אל על, הסכימה להטיס לאירופה ללא דרכון את חברו האקטיביסט נגד משטר האפרטהייד, וולטר סיסולו. ההשוואה בין הדמוקרטיה בישראל לאפרטהייד לא נכונה לא משום שהפלסטינים לא זכאים לעצמאות אלא מפני שאינה מדויקת היסטורית.
מנדלה עצמו כתב כי היהודים, מניסיונו, רגישים יותר ביחס לגזענות בגלל ההיסטוריה שלהם. ניתן למצוא קווים מקבילים בין הדיכוי ממנו סבלו השחורים בדרום אפריקה, לבין אנטישמיות כלפי יהודים ברחבי העולם. חוק האפרטהייד הנודע לשמצה, Group Areas Act, מזכיר את ההפרדה הגזעית של היהודים על ידי הקיסרית הרוסית קתרינה ב-1791, וחוקי אפרטהייד נוספים כמו איסור על יחסי מין בין שחורים ללבנים, דומים לחוקי נירנברג הנאציים. מנדלה עצמו טען כי האפריקנים זכאים להיות ריבונים בעצמם לא פחות מכפי שמייסדי הציונות ביקשו להיות עצמאים.
ישראל הייתה בין התומכות של שלטון האפרטהייד בשנות ה-70′ וה-80′, תמיכה שמעיבה על הקשרים בין שתי המדינות עד היום. היחסים הסבוכים בין ישראל לדרום אפריקה החלו כאשר זו הצביעה בעד תוכנית החלוקה באו”ם ב-1947, שהובילה להקמתה של המדינה היהודית. יוסי ביילין, סגן שר החוץ בשנית 1992 ל-1995, התנגד נחרצות בשנות ה-80′ לתמיכה הישראלית במדיניות האפרטהייד. “ידעתי כי הרוב השחור יזכה לבסוף בעצמאות ולעולם לא יסלח לנו על כך”, אמר ביילין וציין כי מנהיגי ישראל באותה תקופה ראו אותו כאידיאלוג שעקרונותיו עמדו בניגוד לאינטרסים חיוניים של ישראל, הנאבקת על הישרדותה. על פי ביילין, האינטרסים העיקריים של ישראל בדרום אפריקה התבססו על שיתוף פעולה ביטחוני ודאגה לקהילה היהודית במדינה, שמנתה 120,000 יהודים. הרקע ההיסטורי לשיתוף הפעולה הזה החל לאחר מלחמת יום כיפור. בלחץ ערבי, כל המשטרים האפריקנים הפנו גב לישראל, ודרום אפריקה נותרה השותפה האסטרטגית היחידה של ישראל ביבשת אפריקה.
בנג’מין פוגרנד, סגן העורך הראשי לשעבר בדיילי מייל ביוהנסבורג ופעיל לשעבר במאבק נגד האפרטהייד, מציין בראיון ל-i24news.tv עד כמה התקשתה ישראל להפנות עורף לדרום אפריקה בזכות שיתוף הפעולה ההיסטורי. לדבריו של פוגרנד, כל המשטרים המערבים נגועים בשחיתות בכל הנוגע לדרום אפריקה. על אף הצהרות רשמיות, גם ארה”ב, בריטניה ואחרות סחרו עם דרום אפריקה בזמן האפרטהייד. הטעות העיקרית של ישראל, לדבריו, הייתה “להשתין מהמקפצה”. קרי, לדבוק בתמיכה באפרטהייד עד הרגע האחרון. לדעתו, כמי שלחם בעצמו באפרטהייד, ההשוואה בין משטר ההפרדה הגזעית לשלטון ישראל בשטחים היא מופרכת. “הכיבוש הוא דבר נורא”, אמר, “אך מי שמשווה אותו לאפרטהייד שוכח מה היה האפרטהייד”.
