כתב: לאונרדו וינטיני
“הגולגולת הזאת בכלל לא אמורה להיות קיימת”, העיר אחד מצוות חוקרי חברת המחשבים HP בהתייחס לגולגולת בדולח שקופה המהווה העתק כמעט מושלם של גולגולת נשית בוגרת. צוות החוקרים של החברה ניסה להבין כיצד בכלל יכלו הקדמונים לגלף בבדולח גולגולת מדויקת שכזו, אבל אז הם גילו שאפילו עם כלי העבודה של ימינו לא בטוח שניתן לשחזר את כל המאפיינים המפתיעים שלה.
אולי הגולגולת הזאת בכלל קשורה לאגדה קדומה הרווחת בקרב רבות מתרבויות מרכז אמריקה. היא מספרת על 13 גולגלות בדולח נעלמות שאוגרות בתוכן מידע על ייעודו האמיתי של המין האנושי ועל העתיד לקרות לו.
על פי האגדה, בעתיד, בתקופת משבר חמור שיפקוד את המין האנושי, כל הגולגלות האלו יתגלו בהדרגה וכשיקובצו יחדיו הן יחשפו את סודן, ובכך ייסיעו למין האנושי להיחלץ מהמשבר. כפי שחלקכם אולי זוכרים, ב-2008 גם אינדיאנה ג’ונס נתקל בגולגולת כזו בסרט הרביעי בסדרה.
אנה מיטשל הדג’ס, שהגולגולת המסתורית הייתה בבעלותה עד יום מותה, סיפרה שגילתה אותה ב-1924, כשהייתה בת 17. ביום הולדתה היא סיירה עם אביה המאמץ ביער הגשם הסבוך במדינת בליז שבמרכז אמריקה, בין חורבותיה המכוסות טחב של עיר המאיה המפוארת לובאנתון. לדבריה, כשעמדה על שרידי פירמידת מקדש קדומה, היא גילתה לפתע חפץ מנצנץ. כפי שסיפרה, לה ולאביה המאמץ, החוקר והמחבר הבריטי פרדריק א. מיטשל הדג’ס, לקח עוד מספר שבועות עד שהצליחו לחלץ מהחורבות את גולגולת הבדולח המרשימה.
אך יש המטילים ספק האם זהו כל הסיפור, וטוענים שהאב קנה את הגולגולת במכירה פומבית בבית המכירות סותב’יס בלונדון, והחביא אותה מאוחר יותר בין שרידי הפירמידה, כמתנת יום הולדת לבתו. הם טוענים לפיכך שהגולגולת בכלל אינה קדומה אלא רק זיוף מהמאה ה-19.
כך או כך, הגולגולת שמשקלה 5.4 ק”ג עשויה כולה מגביש קוורץ טהור ושקוף לחלוטין. היא נחתכה ולוטשה בצורה כה חלקה, שהיא מציגה את הכישורים האמנותיים הייחודיים, את רמת המיומנות הגבוהה ואת תשומת הלב הרבה שהקדיש האומן לפרטים, מה שאולי מעיד על החשיבות הרבה שהוא הפנה לה.
הגולגולת עוצבה כך שהלסת התחתונה שלה ניתנת להפרדה, וכפי שסיפרה הדג’ס, הלסת אכן התגלתה מספר חודשים לאחר שנחשפה הגולגולת עצמה. ככל הנראה, הלסת התחתונה והגולגולת גולפו מאותו גביש קוורץ.
רכיב זיכרון קדום?
במובנים מסוימים הגולגולת, המכונה “גולגולת מיטשל-הדג’ס”, כלל אינה אפשרית לייצור באמצעות הטכנולוגיות המוכרות לנו. אחת התעלומות שהיא מציגה נוגעת לחומר שממנו היא עשויה. בסולם מוס, המדרג את מידת הקשיות של מינרלים (החל מרמת קשיות 1 של הטאלק ועד לרמה 10 של היהלום) לגבישי קוורץ מוגדרת רמה גבוהה יחסית – 7. כך שבהנחה שאכן בני המאיה הם אלו שגילפו אותה, מפליא שאת פריט הבדולח הזה הם הצליחו לגלף, ועוד לרמת ליטוש גבוהה שכזאת, מבלי להשתמש בכלי עבודה מודרניים הנעזרים בחומרים קשים יותר כמו יהלום.
גם ניסיונות לתארך את הגולגולת לא היו פשוטים. כיוון שכולה עשויה מגביש קוורץ והיא אינה מכילה רכיבים אורגניים, לא ניתן לקבוע את גילה באמצעות בדיקת הפחמן המקובלת כיום, המתארכת את גילם של שרידים מן החי והצומח. לכן, ההצעות לגבי גילה רבות ומגוונות, החל בהשערות שמדברות על תקופת המאיה לפני קצת יותר מ-1,000 שנה, דרך הצעתו של משמר האמנות פרנק דורלנד שבחן את הגולגולת במהלך שנות ה-60, המדברת על כ-12,000 שנה ועד לכאלו שסבורים שהיא נוצרה כבר לפני כמה עשרות אלפי שנים.
המיתוסים המתייחסים לגולגולת רבים ומגוונים: יש כאלו שטוענים שהיא ניחנה בסגולות רפואיות המסייעות לכל מי שנוגע בה. אחרים מתייחסים לתובנות ולחזיונות שבעלי תפיסה על חושית מפיקים בקרבתה. היו גם שטענו שניתן להשתמש בה כבכדור בדולח למטרת חיזוי עתידות. בעשרות השנים האחרונות, כשהשימוש בגבישי קוורץ דומים בתעשיית האלקטרוניקה הלך והתרחב, רבים טוענים שהיא גם מסוגלת לאגור מידע.
האם היא קשורה לאותה אגדה מקומית קדומה על 13 גולגלות בדולח? לאורך השנים כבר נחשפו מספר גולגלות דומות ברחבי מרכז ודרום אמריקה, בעיקר בסמוך לאתרים שהותירו אחריהם האצטקים ובני המאיה. רמת הפירוט והדיוק של אותן גולגלות נמוכה יותר מזו של גולגולת מיטשל הדג’ס ובכולן הלסת התחתונה כלל אינה ניתנת להפרדה. אולי 13 הגולגולות מאותה אגדה קדומה כבר החלו להיחשף לאיטן?
עבודה של מספר דורות
בשנות ה-70, גולגולת הבדולח נבחנה במעבדות חברת האלקטרוניקה האמריקנית HP בסנטה קלרה שבעמק הסיליקון בארה”ב, אך החוקרים לא ממש הצליחו להסביר כיצד יצרו אותה.
למה דווקא HP? מה הקשר בין מדעני החברה לגולגולת הבדולח? מתברר שהם מכירים טוב את החומר שממנו היא מורכבת – לגבישי קוורץ מסוג זה יש תפקיד חשוב בתעשיית המחשבים והטלקומוניקציה.
אחת ממסקנות החוקרים הייתה שכל הגולגולת, כולל הלסת התחתונה, גולפה מאותו גביש קוורץ יחיד, שלדבריהם היה במקור גדול פי שלושה ממידותיה הנוכחיות של הגולגולת. קשה מאוד למצוא בטבע גבישי קוורץ גדולים כל כך. לדברי החוקרים, אפילו אם היו מגלפים את הגולגולת הגדולה והמעודנת הזו בעזרת כלי עבודה מודרניים, זה היה לוקח לכל הפחות שנה.
אבל לדברי החוקרים, כנראה שזה אינו המקרה. כיוון שהקוורץ מתאפיין הן ברמת הקשיות הגבוהה שלו והן בנטייתו להישבר, הוא מוכר כחומר מורכב מאוד לגילוף. כפי שהסבירו החוקרים, אם היו משתמשים בציוד אלקטרוני מודרני כדי לגלף את האבן, סביר מאוד שהחום והרטט של המכשיר החשמלי היו שוברים במהרה את הגביש השביר הזה. לכן הם הסיקו שעבודת הגילוף המורכבת יוצרה באמצעות טכנולוגיה שאינה מוכרת לנו כיום, או לחילופין בעבודת יד ממושכת. אבל כמה ממושכת? לזה נחזור עוד מעט.
כפי שתיארו כריס מורטון וקרי ת’ומס בספרם “תעלומת גולגלות הבדולח”, חוקרי HP הופתעו לגלות גם כמה מהמאפיינים האופטיים של הגולגולת. למשל, כשמאירים עליה מלמטה, בעיקר כשהלסת התחתונה מונחת במקומה, האור אינו מתפזר ממנה, כפי שניתן לצפות באופן אקראי לכל הכיוונים. כולו מתועל באופן ממוקד ויוצא דרך ארובות העיניים. קל לדמיין כמה דרמטי זה יכול להיראות בטקסי השמאן, כפי שצאצאי המאיה מספרים שהיא שימשה בעברה הרחוק.
אז כמה זמן החוקרים סבורים שלקח לגלף גולגולת כזאת? זה מחזיר אותנו לרמת הליטוש הגבוהה שלה. כשחוקרי HP ניסו למצוא סימני שריטות או חריטה על פני הגולגולת, הם לא הצליחו למצוא כאלו. לכן החוקרים שיערו במסקנותיהם שאם אכן מדובר בעבודת יד, מלאכת הליטוש נמשכה מספר דורות, בסדר גודל של כ-300 שנה.
האם ייתכן שבני המאיה תכננו ביודעין עבודה בהיקף כזה, כשהם מצפים להמתין כל כך הרבה שנים, ובמאמצם המרוכז של מספר דורות כדי לראות את השלמת התהליך? האם גם גולגלות הבדולח האחרות שנתגלו בעשרות השנים האחרונות דרשו תהליכי ליטוש ממושכים שכאלו?
אך לא רק גולגלות הבדולח ממתינות להסברים. במקומות שונים בעולם התגלו גם מספר גולגלות דומות שיוצרו מחומרים אחרים. במונגוליה למשל התגלה אפילו שלד שלם העשוי כולו מאבן ירקן, שמידותיו קטנות רק במעט מאלו של אדם. מעריכים שגילו בסביבות 5,500-4,200 שנה.
אז מי האחראים לגולגולת מיטשל הדג’ס שגולפה בצורה כה מושלמת, ואולי גם לפריטים הדומים הנוספים? האם תרבויות מתקדמות מבחינה טכנולוגית ייצרו אותן? בשנת 2008 האלמן של מיטשל הדג’ס, ביל הומן, הביא את הגולגולת לג’יין וולש, אנתרופולוגית במכון Smithsonian. באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים היא גילתה כי הגולגולת לא לוטשה בחול, אלא באמצעות מכונה לליטוש יהלומים בקצב מהיר, כלי שסביר להניח שלא עמד לרשותם של בני המאיה. וולש מאמין כי הגולגולת לוטשה בערך בשנות ה-30 של המאה הקודמת. ועל כן המסקנה שלו היא כי היא ושכמותה הן זיופים.
