הנה סיפור שממחיש שלא תמיד בעלות של עיתון מבטיחה לטייקון את כל העיתונאים שלו כשכירי חרב שממלאים אחר האג’נדה שלו.
עיתונאים בעיתון המוביל בנוודה “לאס וגאס ריוויו ג’ורנל” הרגיזו את הבעלים החדשים, שלדון אדלסון.
לאחר שאדלסון קנה את העיתון הוא סרב בתחילה לחשוף את זהותו, מהלך שגרם לצוות העיתון לצייץ את הקוד האתי של אגודת העיתונאים בעניין “שקיפות”. אולם, המניעים של אדלסון להסתיר את זהותו נותרו עמומים עד שהעיתונאים החלו לחקור בעניין. התברר להם מהר מאוד כי כל הרמזים שהובילו לחשיפת הזהות של הרוכש המסתורי הסתתרו במשימות העיתונאיות שקיבלו.
בחודש לפני חשיפת זהות הבעלים החדשים, שהוא גם הבעלים של “ישראל היום”, שלושה עיתונאים בעיתון קיבלו משימה מוזרה. על אף המחאה של עורכים, המוציא לאור העביר להם הוראה לעזוב הכל ולהתחיל לעקוב אחר כל צעד של שלושה שופטים בכירים במחוז. לא ניתן כל הסבר אודות המשימה והעיתונאים רק התבקשו לציין אם השופטים נראו עצבנים או מקצועיים ולא נאמר דבר אם הרשימות שלהם יתפרסמו לבסוף או לא.
לאחר חשיפת זהות הבעלים החדשים של העיתון התעוררו שאלות חדשות ומחשידות בנושא המשימה. התברר כי אחד השופטים האלה יושב בראש הרכב של תביעה שמתנהלת זה זמן ארוך נגד אדלסון, כך דיווח ה-Review-Journal בעצמו בכתבה מקיפה שהתפרסמה ביום שישי.
עוד התברר כי זמן קצר לאחר תיעוד הרשימות בעקבות המעקב אחר השופטים, התפרסם מאמר בן 1,900 התוקף את התנהגות השופט במשפטו של אדלסון בעיתון קטן בקוניטקט. גם העיתוןה זה נתון בבעלות של חברת המדיה החדשה של אדלסון. אין שום עדות לכך שהכתב שחתום על הסיפור, “אדוארד קלרקין”, הוא אדם אמיתי.
המשפט הסנסציוני קשור למעשים הפליליים לכאורה של מנהל הפעולות של Sands Corp, התאגיד של אדלסון, במקאו, סין. לטענתו, הוא פוטר בגלל שניסה להפסיק את הקשרים בין הקזינו לפשע המאורגן בסין. התביעה במשפט טוענת כי אדלסון התעלם ביודעין מהזנות, הסחר בסמים ופעילויות בלתי חוקיות אחרות בקזינו. כאשר אדלסון העיד במשפט הוא התעמת לא פעם עם השופט, ואף סרב לענות על חלק מהשאלות שהפנה אליו.
המסתורין בעניין זהות הרוכש של ה”ריוויו ג’ורנל” עוררה את הסקרנות של הבראנז’ה העיתונאית ובראש ובראשונה של עיתונאי העיתון בעצמם. לאחר שנחשפה זהותו של אדלסון כבעלי העיתון על ידי Fortune, הוא טען כי לא יתערב בקו המערכתי של העיתון וכי היה חושף את עצמו בשלב מסוים בכל מקרה.
אדלסון. CC BY-SA 3.0 דרך ויקיפדיה
עם זאת, ניסיון ההסתרה, האאוטינג המאולץ והמשימות העיתונאיות המפוקפקות מרמזים כי המניעים של אדלסון בעיתון רחוקים מלהיות מונעים משיקולי רווח. איל ההימורים הוא הבעלים של קזינו לאס וגאס, היכן שנערך העימות בין המועמדים הרפובלינקים ביום שלישי. הוא תורם מרכזי למפלגה הרפובליקנית ונוודה נחשבת להיות מדינת ציר חשובה בבחירות לנשיאות ארצות הברית. מוקדם יותר השבוע דווח כי אדלסון נפגש עם דונאלד טראמפ כדי לדון בשאיפות שלו להפוך לנשיא הבא של ארצות הברית ותיאר את המתמודד כ”מקסים ביותר”.
העיתונאים של הריוויו ג’ורנל השבוע
Payday @reviewjournal. pic.twitter.com/2gx7Zf7bZV
— Jennifer Robison (@_JRobison) December 17, 2015
אדלסון הקים ב-2007 את “ישראל היום”, החינמון שנועד לחזק את כוחו הפוליטי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דרך התקשורת. על פי דיווח של ה”אקונומיסט”, כותרו ב”ישראל היום” מאושרות בקביעות בלשכת ראש הממשלה. אדלסון אמר בעבר כי בכוונתו להקים אימפריית מדיה כדרך להשיג השפעה פוליטית. האם אדלסון שלח עיתונאים במשימה ישירה כדי לקדם את ענייניו המשפטיים?
לפחות בנוודה התברר לו שהמשימה לא תהיה כל כך קלה. העיתונאים שם התאחדו והבהירו להנהלה בצורה ברורה שאין להם שום כוונה להיות משרתם של טייקון.
