קל מדי להספיד את הרדיו. המדיום הכי נפוץ וחדשני בעולם בעבר נשאר היום מעט מאחור, נדחק להיות פס הקול המלווה את האנושות בדרכים. בהתחלה זו היתה הטלוויזיה שנגסה מהפופולריות שלו, ואז כשהגיע האינטרנט בכלל כבר לא נשאר לו כל כך מקום.
ולמרות זאת, הרדיו חי ובועט. גם אופליין וגם אונליין, גם כשאנחנו שמים גלגלצ באוטו שלנו וגם כשאנחנו שומעים רדיו באינטרנט או מנסים לעבוד. הרדיו שרד, ויש סימנים שהוא צפוי להיות רלוונטי מאי פעם: דיגיטלי ומותאם אישית עבורנו.
לזכר הימים בהם הרדיו היה מלך המדיה – הנה חמישה דברים מגניבים ומוזרים שקרו ברדיו כשעוד לא היה אינטרנט שיפריע לו.
1. האוורד סטרן יורד נמוך
האוורד סטרן, כנראה שדר הרדיו המפורסם והשערורייתי ביותר בהיסטוריה, היה יכול לאכלס את הרשימה הזו לבדו. אין כמעט דברים שהוא לא הספיק לעשות בשידור: בדיחות גזעניות, תכנים מיניים, גסויות ועוד – הכל באוויר והכל בשידור חי. היותו “אלוף הקנסות” בהיסטוריה של הרדיו האמריקאי לא מונע ממנו להמשיך במעלליו עד היום – כשכבר יש לו תחנת רדיו משלו והרבה מאוד כסף.
סטרן הוא כנראה הדוגמה הכי קיצונית לאיש רדיו קיצוני. כזה שהספיק לעשות במדיה הישנה מה שעדיין לא למדנו שאפשר לעשות במדיה החדשה. בזכותו גם בעידן האינטרנט אנחנו מסתכלים על הרדיו בהערצה כמדיום עשיר שמאפשר לעשות הרבה מאוד, ולא סתם רמקול ענקי שמשמיע קולות מרחוק. בלעדיו הרדיו לא היה נשמע אותו דבר – וספק אם הוא היה שורד עד עכשיו. הנה אחד הקטעים היותר בוטים מהתוכנית של סטרן בכיכוב כרמן אלקטרה, החל מדקה 35:
2. מלחמת העולמות
כאשר אורסון וולס שידר ב-1938 את התסכית “מלחמת העולמות”, המספר על פלישת חייזרים לכדור הארץ, מאזיני הרדיו לא הבינו שמדובר במדע בדיוני. האפקטים הקוליים והדרמטיות של השידור היו כל כך מציאותיות – עד שרבים מהם נמלטו על נפשותיהם כדי שהחייזרים המרושעים לא יתפסו אותם בבית.
התשדיר הזה לימד אותנו דבר או שניים על כוחה של התקשורת, ועל הגבול הדק בין מציאות לבין דמיון. עד היום משתמשים בו כדוגמה לכיצד כלי תקשורת, או יותר נכון בני אדם שיודעים להשתמש בכלי תקשורת, מסוגלים לזרוע פאניקה המונית מכלום. זכרו את זה לקראת תעמולת הבחירות הקרובה, ומספר הפעמים שהנבחרים שלנו יבחרו להשתמש שם במילים כמו “איראן”, “דאעש” וכו’. גם אם האיומים עליהם הפוליטיקאים שלנו מדברים ממשיים יותר מהחייזרים של וולס – הם ללא ספק למדו ממנו דבר אחד או שניים על הגשה.
3. האיש שהעיר את כל הארץ במלחמת המפרץ
תמונה: Tomtom
במלחמת המפרץ הראשונה ב-1990 עדיין לא היו סמרטפונים, ואנשים רבים השתמשו ברדיו כדי לשמוע את האזעקות שסימנו שצריך להיכנס לחדרים האטומים. בשביל לשרת את האוכלוסייה החרדית, הפעילו ערוצי הרדיו “גל שקט” בסופי השבוע: תחנת רדיו ששידרה שקט מוחלט (כדי לא לחלל שבת), אך כן השמיעה אזעקות לשם פיקוח נפש.
באחד מסופי השבוע, עובד באחת מרשתות הרדיו שהפעילו את הגל השקט רצה לשמוע מוזיקה. הוא נכנס לאחד האולפנים, הכניס דיסק לאחד מהנגנים שהיו שם, העלה את ידית הווליום למקסימום ושמע כמה שירים להנאתו. קורה. רק מה – העובד הזה לא ידע שהוא נכנס לאולפן שהעביר את הגל השקט – והעיר הרבה מאוד אנשים בעלי עצבים רופפים עם המוזיקה שלו. אופס.
4. הפודקאסט שפתח מחדש חקירת רצח
בשנת 1999 נמצאה גופתה של תלמידת תיכון בשם היי-מין לי קבורה בפארק עירוני בבולטימור. כעבור מספר חודשים הואשם האקס שלה, אדנן סעיד, ונשלח למאסר עולם. אדנן טען אז, כמו גם היום, שהוא חף מפשע – אך הראיות היו נגדו והמושבעים שלחו אותו לבית הכלא. זה מקרה רצח אחד מבין אלפים ואף אחד לא היה שומע עליו – אלמלא עיתונאית אחת היתה מקליטה פודקאסט מצליח והופכת אותו לאחד הנושאים הלוהטים ביותר בארצות הברית.
Serial, הפודקאסט של העיתונאית שרה קנינג, הפך ללהיט מטורף, בצורה חסרת תקדים. הוא שודר בחודשים האחרונים במימון תוכנית הרדיו This American Life, ופרס בפני המאזינים, שבוע אחרי שבוע, את כל הראיות בתיק. לאחר שתסיימו לשמוע אותו אולי לא תדעו מי רצח את היי, אבל כן תשארו בתחושה שאדנן הוא לאו דווקא האשם, ושהבחור הצעיר הזה שנמצא כבר מחצית מחייו בכלא הוא אולי חף מפשע.
הפרק האחרון של Serial שודר ביום חמישי האחרון. בבולטימור עדיין לא פתחו את התיק באופן רשמי, אך סביר להניח שזה יקרה בקרוב: סדנה משפטית שלקחה על עצמה לטפל בנושא כבר הגישה ערעור כדי לגרום לרשויות לבדוק מחדש עדויות DNA, והמהומה הציבורית סביב המקרה וודאי תעזור לתובע המחוזי להחליט לפתוח מחדש את התיק. הרדיו אולי יצליח לזכות אדם שהואשם במערכת התביעה האמריקנית.
תמונת שער: Shutterstock
