רק כאשר מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, העלה את סרטון ה-Lookback שלו, זה היכה בי. הבנתי למה יוזמה כה חביבה יכולה כל כך לדכא.
הסרטון של צוקרברג זכה בעשרות אלפי לייקים ושיתופים. האם הוא מעניין יותר מסרטון הלוקבק שלכם? תהיו בטוחים שלא. רק מקבץ תמונות של בחור צעיר שהוא במקרה אחד העשירים בעולם, חי את חייו הבורגנים, צוחק, משתטה, עובד. זהו. לא חומרים לאוסקר. אבל אתם או אני לא מארק צוקרברג.
חדש בחנויות: “נטופיה”, רומן עתידני מאת יסמין לוי וגל מור על רשת חברתית מתקדמת שפועלת באמצעות מחשבות ונושאת תג מחיר מצמרר. עכשיו במחיר של לפני חוק הסופרים (פרסומת)
תחילה הסבר למי שהרשה לעצמו לפספס: פייסבוק השיקה תכונה חדשה בשם “מבט לאחור” (A Look Back). מדובר במצגת תמונות שמלקטת רגעים נבחרים מהיום בו הצטרפתם לרשת החברתית ועד היום, לרגל עשור לפייסבוק, כל זאת לצלילי מוזיקה מעוררת השראה. המטרה היא לעורר רגשות ובמקרים מסוימים היא אף מצליחה.
ראו גם: אב שכול התחנן בפני פייסבוק: תנו לי לראות את סרטון הלוקבק של בני
אני אוהב להתרגש ומעת לעת מוצא את עצמי מוחה דמעה מול סרטון יוטיוב מרגש. אלא שב”לוקבק” אין שום דבר מרגש אלא ניסיון להבנות נוסטלגיה באמצעים מלאכותיים. והנה עוד עובדה מהממת: אף אחד לא צפה בסרטון הלוקבק ששיתפתם בפרופיל שלכם, וזה לא הרגיש לאיש כאילו כל החיים שלכם עוברים להם לנגד העיניים.
אם אנחנו חברים טובים, סביר להניח שכבר נחשפתי לפוסטים שהסרטון מרכז. אם לא, רוב הסיכויים שזה פשוט לא מעניין אותי. וזה לא אישי: כל סרטוני הלוקבק משעממים באותה מידה. זה לא אישי, וזו בדיוק הבעיה. עם לוקבק, פייסבוק מוכרת למשתמשים שלה חוויה מותאמת אישית בשבילם. למעשה, זה אישי כמו נעל בית במידה אחידה שכולם כבר נעלו לפניכם.
לוקבק זה בסך הכל פרסומת של פייסבוק: ניסיון כושל של הרשת החברתית למכור באמצעותכם לחברים את החיים המשוגעים שלכם און ליין. הלכה למעשה, החוויה דומה לאירוע משפחתי בו הזוג הנשוי הטרי (איטס קומפליקייטד!) מציג לאורחים סרטון חתונה מביך במיוחד, עם הרבה מאמץ מודע לעצמו להצחיק ולרגש, כאשר בועת הדיבור הבלתי נראית מעל ראשו של כל נוכח זועקת: “מתי הזוועה הזו תיגמר?”.
סרטוני הלוקבק של פייסבוק מזכירים את הסצינה ב”בראיין כוכב עליון” של מונטי פייטון בו הקהל חוזר כאיש אחד על המשפטים “אנחנו כולנו אינדיבידואלים, כולנו שונים”. בסרטון הלוקבק שלי חלפו על פני תמונות ורגעים, בני משפחה וחברים, הרבה לייקים שלא עושים שום דבר. בעצם זה לא מדויק. ככל שהסרטון התקדם עלתה תחושת מועקה, לא נוסטלגיה. כמו תמונות מצהיבות שהדמויות נגזרו מתוכן.
פייסבוק מסמן כמרגשות את הפוסטים הכי פופולריים שלכם, אלה שזכו בהרבה לייקים וצפיות, אלא שביניהם לבין העולם הרגשי הפנימי אין הרבה חיבור. הבחירות האלה ממחישות שפייסבוק, עם כל הכח והערמומיות שלה, לא יודעת הרבה עלינו. הנחמה היא שהזכרונות האמיתיים שלנו – הרגעים היפים והעצובים בחיים, לא באמת בידיה ואולי כבר לא יהיו. אולי אתבדה, זה קרה בעבר, אבל יש סיבות להאמין שהעשור הראשון של פייסבוק מסמן שיא שהחברה כבר לא תשחזר אותו.
