הבנאליות של השיגרה
בזה הרגע סיימתי מרתון צפיה בערוץ 8 של הסידרה ולא תשקוט הארץ, אשר סיפרה את סיפורה של מלחמת יום כיפור
מן הזווית המדינית בתרם המלחמה ומן הזוית הצבאית
מן הסידרה הזו ישארו עמי בעיקר שני דברים:
האחד השיחה בין סאדת וגולדה כאשר סאדת הגיע ב 1977
הרגע הזה זוכה אצלי לכותרת הבנאליות של השיגרה
(על משקל אמרתה של חנה ארדנט הבנליות של הרוע)
החיים שלנו מורכבים משיגרה בנלית שבה שזורים רגעי שיא אחדים
כמו חתונה לידה ומוות וכדומה
תחושתי היא שמנהיגי העולם צריכים לזכור את הבנליות של השיגרה בכך שהם קודם כל ולפני הכל אנשים ורק לאחר מכן ראשי ממשלה או נשיאים
הרי כשאתה רואה את גולדה וסאדת הם מדברים אחד עם השני ומצחיקים אחד את השני
ונשאלת השאלה אם התיחסות אנושית של מנהיגים כאדם לאדם לפני אידיולוגיה ואינטרסים
יכולה לקרב שלום בין עמים?
כהיסטוריון וכארכיונאי ואולי כי הייתי בן 11 כאשר המלחמה הזו פרצה
הסידרה הזו הצליחה להעביר בצורה חדה וחזקה אפילו יותר מהסרטים שראיתי
על מלחמת העולם השניה את הכאב של המלחמה
ושבמלחמה אין תהילה
הסידרה תשודר שוב בשבוע הבא
בימים א’ ב’ ד’ ו חמישי בערוץ הראשון
עם כל הכאב בראיית הסידרה זוהי סידרה חובה