לשון הרע ברשת האינטרנט

אם לפני שנים אחדות כתבנו על “לשון הרע באינטרנט” כמעין יצור חריג שיש לחשוב על דרכים יצירתיות להחיל את חוק איסור לשון הרע ביחס אליו, המציאות השתנתה.

קרדיט: יח”צ

כיום, פרסומי לשון הרע באינטרנט תופסים נתח מכובד – אם לא עיקרי – מפרסומי לשון הרע שמגיעים לפתחן של ערכאות השפיטה. ואין זו הפתעה. הרי חלק עיקרי מן ההתנהלות היום-יומית – מסחר, קשרים עסקיים, קשרים משפחתיים והכרויות – עברו למרחב הווירטואלי. וכך בדיוק המרחב הווירטואלי – ובפרט מנועי החיפוש הבולטים והרשתות החברתיות – הפך לזירת הדיבה העיקרית; זה המקום בו מופצים פרסומי לשון הרע.

פרסום לשון הרע, מהו?

העוולה האזרחית בגין פרסום לשון הרע קבועה בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע. פרט שטוען לפגיעה בשמו הטוב ומבקש להיכנס בשערי בית-המשפט, נדרש להוכיח ולשכנע בהתקיימותם של שני יסודות מצטברים:

• יסוד הפרסום: פרט שמבקש פיצוי בגין פרסום לשון הרע, נדרש להוכיח – בראש ובראשונה – שביטוי מסוים פורסם. לפי סעיף 2, כדי להוכיח את יסוד הפרסום יש להראות שהביטוי המדובר הגיע לאדם נוסף חוץ מהאדם שנפגע מן הביטוי (כלל זה נכון ביחס לפרסום לשון הרע בעל-פה). כשמדובר בפרסום בכתב, די בהוכחה שהפרסום עשוי היה להגיע לאדם נוסף כאמור.

• יסוד התוכן; לשון הרע: היסוד השני שחובה להוכיח כתנאי מקדמי, הוא שתוכן הביטוי שפורסם עלול לפגוע בשמו הטוב של נושא הביטוי. בתוך דרישת התוכן, חבויות למעשה שתי דרישות משפטיות: (1) שהטוען לפגיעה יהא מזוהה – אובייקטיבית – עם הפרסום; (2) שתוכן הפרסום – בעיני האדם הסביר – עלול לפגוע בשמו הטוב של הטוען לפגיעה, במשרתו או בעסקיו.

אם כן, קל להבחין שבכול רגע נתון מופצים אין-ספור פרסומי לשון הרע. הרי כל תלונה במשטרה – שמייחסת לאחר חשד להתנהגות פלילית – מכילה פוטנציאל פגיעה בשמו הטוב של נושא התלונה, ומגיעה לאדם נוסף חוץ מהנפגע (למשל החוקר במשטרה); וכל כתבה שמציגה חברה מסוימת באור שלילי, בוודאי עלולה לפגוע בשמה הטוב. וכן הלאה; פרסומי לשון הרע ישנם בלי-סוף (ובעידן הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים, כמות הפרסומים הלכה וגדלה לממדים בלתי-רגילים).

כידוע, הנפגע מפרסום לשון הרע זכאי לתבוע עד סך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק (בהצמדה למדד מדובר בכ-72,000 ₪); ולו הנפגע מסוגל להוכיח שהפוגע התכוון להזיק לו, ניתן לתבוע את כפל הסכום, קרי עד סך כ-142,000 ₪. כך לפי סעיף 7א’ לחוק איסור לשון הרע.

אך העובדה שהופץ בגנותך פרסום לשון הרע, עוד לא באמת מלמדת כי סך 142,000 ₪ בדרך אל חשבון הבנק שלך. רחוק מזה.

מעבר לעובדה שבית-המשפט מוסמך להפעיל את שיקול-דעתו בנוגע לסכום הפיצוי, לפי פסיקת בית-המשפט העליון עוד לפני שנדרשים לדון בשאלת שיעור הפיצוי, יש לדון בשאלת ההגנות. נספר בקצרה כי בחוק איסור לשון הרע קבועות 3 מערכות הגנה מפני הטלת חבות. אלו הן סיטואציות שבהן המחוקק קבע מראש כי הזכות לשם טוב נסוגה מפני הזכות לחופש ביטוי; כלומר, מקומות בהם המחוקק קבע כי מותר – ואפילו רצוי – לפרסם לשון הרע. ממש כך.

הבולטות והמוכרות בין ההגנות, הן הגנת סעיף 14 (אמת הפרסום; או בלשון העם “אמת דיברתי”) והגנת סעיף 15 (קבוצת הגנות תום-הלב; שמגנות על פרט שהתבטא בתום-לב ובנסיבות שבהן יש להעניק הגנה יתרה לחופש הביטוי, למשל במסגרת הגשת תלונה למשטרה או כאשר הביטוי נועד להגן על עניינים אישיים וכשרים של המתבטא). מעבר להגנות הללו, ראוי לציין כי בחוק ישנה קבוצה של “הגנות מוחלטות”, שלמעשה אינן “הגנות” אלא סייגים להטלת האחריות. הסיטואציה הבולטת ביותר שמסויגת לגמרי מהטלת אחריות, היא התבטאות במסגרת הליך משפטי [סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע].

איך הדברים באים לידי ביטוי באינטרנט וברשתות החברתיות? מה מיוחד בפרסום לשון הרע באינטרנט?

בתור התחלה, רוב רובם של פרסומי לשון הרע באינטרנט הם פרסומים בכתב. ובעוד שביחס לפרסומים בכתב (למשל במכתב פיזי) נדרש להוכיח שהנסיבות מלמדות שהפרסום עשוי להגיע לאדם זולת הנפגע, כאשר מדובר בפרסום בפייסבוק (למשל), אין שום צורך להוכיח דבר; פשוט ברור שכל פרסום שמופץ בפייסבוק עשוי – וגם יגיע – לאדם זולת האדם הנפגע.

אך מה שמעניין באמת הוא כיצד האינטרנט – הרשתות החברתיות והנגישות לפרסום ולמידע – שינו את המארג הכולל של פרסומי לשון הרע. בעבר, בעידן הישן, ניתן היה לפרסם לשון הרע במספר מצומצם מאוד של פלטפורמות: עיתון, טלוויזיה, ספר, ובדיבור בעל-פה; וכשהפלטפורמות כל-כך מצומצמות, ברור שכמות המידע שניתן לפרסם מצומצם גם הוא. אך כיום, ניתן לפרסם לשון הרע באתרי אינטרנט, בפייסבוק, בווטס-אפ, באינסטגרם, בטיק-טוק, בטלגרם ובכל דרך דיגיטלית אחרת. אין גבול לכמות המידע שניתן לפרסם, אין גבול לפלטפורמות האופציונליות לפרסום וגם אין גבול למידת התפוצה והחשיפה שפרסום לשון הרע ספציפי יכול לזכות לו.

ניקח לדוגמה סיטואציה חדשה לחלוטין, שהומצאה בעידן הרשתות החברתיות: שיתוף פוסט. אין צורך להרחיב על קיומה של האפשרות, אך מתחייב לשאול: האם שיתוף פוסט – רק שיתוף, בלי שום פעולה אחרת – יכול לגבש את עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע?

בשנים האחרונות נערך בשאלה זו דיון ארוך וממצה, מבית-המשפט המחוזי, דרך עמדתו של היועץ-המשפטי-לממשלה, ועד לפסק-דין מפורט ומנומק שניתן בידי בית-המשפט העליון בתחילת שנת 2020 [ראו: רע”א 1239/19 שאול נ’ ניידלי תקשורת בע”מ (פורסם בנבו, 08.01.2020). באותו עניין ניידלי, בית-המשפט העליון דן בעיקר בשתי שאלות: האם שיתוף יכול לעלות כדי פרסום לשון הרע? והאם לייק (חיבוב) יכול לעלות כדי פרסום לשון הרע.

ביחס למרכז העניין נקבע: שיתוף הוא מעשה פרסום עצמאי; ואם התוכן המשותף מכיל פוטנציאל פגיעה בטוען לפגיעה בשמו הטוב, מדובר בפרסום לשון הרע. לעומת זאת, לייק לא יכול לשמש כעילה עצמאית לתביעת לשון הרע.

אך במסגרת הדיון הפריפריאלי לשאלות העיקריות, בית-המשפט העליון דן ב”שיקולי מדיניות, חששות והמענה להם“. בית-המשפט העליון דן בחששות מפני תביעות בררניות. שכן עידן הרשתות החברתיות ייצר מסה אדירה של פרסומים שבתיאוריה ניתן לכנותם “לשון הרע”. כמות הפרסומים, ובחירתו של כל תובע בעבור אילו פרסומים – לא כל שכן שיתופים – לתבוע, עלולה להיות בעייתית במיוחד. ובית-המשפט דן גם בחשש מפני תביעות השתקה ויצירת אפקט מצנן כמו גם בחשש מפני הצפת בתי-המשפט בכמות אדירה של תובענות מיותרות שאין בהן באמת דבר. אלו הם עניינים חשובים שזכו להתייחסות – כמעט לראשונה – רק בתחילת שנת 2020.

מעבר לזה, עידן האינטרנט והרשתות החברתיות שינה לחלוטין את פני היכולת לפרסם בצורה אנונימית. אם בעבר היכולת לפרסם בצורה אנונימית הייתה מוגבלת מאוד, כיום יש סל ענק של אפשרויות לפרסם בצורה אנונימית. לא נרחיב הרבה מעבר, אך נספר כי תופעת הפרופילים הפיקטיביים ברשתות החברתיות, הפכה למכת-מדינה ממש. במשרד עורכי-הדין בן קרפל ושות’ התנהלו כבר מספר בלתי-מבוטל של תיקים שבמרכזם פרסומי לשון הרע, פגיעה בפרטיות והטרדה מינית באמצעות פרופילים פיקטיביים; אך היכולת להתמודד עם אתגר מורכב זה, עוד נמצאת בחיתוליה.

לבסוף, הממשק בין דיני לשון הרע לבין עידן האינטרנט והרשתות החברתיות מייצר סביבה דינאמית שמשתנה ומתחדשת בקצב מסחרר; לא פחות מזה. כעורכי-דין, היכולת להתמודד כראוי בסביבה דינאמית שכזו, דורשת – מעבר להבנה משפטית עמוקה וידע נרחב – גם הבנה עם רזי הטכנולוגיה וזרמי-המידע במרשתת. השילוב בין השניים – לצד ניסיון מוכח בניהול תיקים דומים – נמצא ביסוד היכולת לנהל בצורה מוצלחת תיקי לשון הרע שקשורים באינטרנט וברשתות החברתיות.

במשרד עורכי-הדין בן קרפל ושות’, השותפים – עו”ד בן קרפל ועו”ד אדם קרפל – מתמצאים ברזי הטכנולוגיה ובקיאים במהלך זרימת-המידע במרשתת; כמו גם בדרכי קבלת ההחלטות בגופי התקשורת הגדולים וברשתות החברתיות המוכרות. לכל עורכי-הדין במשרד ישנה אוריינטציה אקדמית גבוהה, כושר ביטוי יוצא-דופן. ואיכות הליטיגציה במשרד היא ללא פשרות.