ברגע ששומעים את זה פעם אחת אי אפשר שלא להבחין בקול הקורא המעצבן הזה בכל שיר פופולרי.
זה לא סוד שמוזיקת פופ אינה מקורית במיוחד. מחקרים אפילו מוכיחים שהרכבי התווים בשירי פופ הופכים פחות ופחות מגוונים ב-50 השנים האחרונות. כותבי שירים, מפיקים וחברות תקליטים עלו על נוסחה שאנשים אוהבים והתוצאה היא שהרבה להיטים פשוט נשמעים אותו דבר.
למשל, מאות שירי פופ בתקופה האחרונה מתאפיינים באותה התקדמות אקורדים, כפי שמדגימים חברי קבוצת הקומדיה המוזיקלית האוסטרלית The Axis of Awesome בשירם מ-2009 “ארבעה אקורדים”:
התופעה האחרונה שמשתכפלת בכל שיר היא ספציפית יותר. אותו קול קורא, רצף מלודי שאין דרך אחרת לכנות אותו מלבד “וואואוואואו”, שמשולב בכמות גדולה של להיטי פופ אחרונים במפתיע. מי שהיה הראשון להבחין בתופעה הוא המוזיקאי והמפיק פטריק מצגר, שכינה את הטרנד “הוופ המילניאלי“.
אי אפשר שלא להבחין בדפוס הזה ברגע ששומעים אותו. כאשר תשמעו תבינו ששמעתם את זה כבר בעשרות שירים, בכל פזמון חוזר ב-Good Time של Owl City וקרלי ריי ג’פסן, למשל.
ה-“וואואוואואו” הוא לא לגמרי תופעה חדשה. הנה הוא בשנות השמונים ב-“טרזן בוי” של בלטימורה (הקריאה של טרזן כביכול) וב-Thorn in My Side של היוריתמיקס (מ-2:30) אבל בזמן האחרון זה כבר הפך למגפה.
