“במבט ראשון זה נראה מוזר שאדם יצפה בכוונה בסרטים גרועים, מביכים ולעתים מטרידים וייהנה מהם”, מסביר קייוואן סרקוש ממכון מקס פלאנק לאסתטיקה אמפירית.
המחקר ניסה לבדוק מדוע אנחנו נהנים מסרטים שנחשבים לאיומים. אחרי הכל, לא היינו מאזינים ללהקה שנחשבת מחורבנת או צופים באמנות שאנחנו לא מסוגלים לסבול, אבל רבים מאיתנו צופים בכוונה בסרטים בידיעה שהם גרועים ואפילו מפיקים מהם הנאה.
אז למה שנעשה כן?
הרשו לעצמכם להיות מוחמאים. ככל הנראה, מדובר בעניין אינטלקטואלי.
עבור צופים אלה, הצפייה בסרטי טראש נתפשת כבידול מעניין ומבורך ביחס לצפיית המיינסטרים הצפויה, מסביר סרקוש, “זה קהל משכיל ביחס לממוצע, שמתעניין בקשת רחבה של אמנות ומדיה מעבר לגבולות המסורתיים של מה שנחשב תרבות גבוהה ופופולרית.
על פי המחקר, סרטי אימה בתקציב נמוך הם ההעדפה הפופולרית של קהל זה.
The Human Centipede
המחקר גילה כי מומחי הקולנוע נהנים יותר מכולם מצפייה בסרטים גרועים. אחרי הכל, הם לא מפיקים הנאה רק מהסרט עצמו אלא גם מדיון באיכות ההפקה, מניתוח החורים בעלילה ושיחה על המרכיבים שתורמים יחד ליצירת סרט נורא כל כך טוב.
זה בהחלט מסביר את הפופולריות של “שארקנדו”.
שארקנדו
