אנשים מצליחים לא אוהבים לייחס את ההצלחה שלהם למזל אלא לכישרון ועבודה קשה אך בזירות תחרותיות כמעט בלתי אפשרי להגיע לפיסגה בלי קצת עזרה מאלילת המזל. מתברר כי הכרה בעובדה הזו עשויה לתרום להצלחה שלכם בפני עצמה.
רוברט ה. פרנק, כלכלן מאוניברסיטת קורנל, מסביר בספרו החדש Success and כי הצלחה בקריירה מורכבת מאלפי צעדים קטנים שנבנים זה על גבי זה. אם מורה לא הייתה מחלצת אתכם מצרה בכיתה י”א, אם לא הייתם קוראים מאמר מסוים בחדר ההמתנה לרופא השיניים – המסלול שהייתם עושים היה משתנה ואולי התוצאה לא הייתה הצלחות מטאוריות אלא כישלונות צורבים.
ההשפעה המצטברת של אירועים קטנים יכולה לעשות בדיוק את זה. פרנק מספר על אחת מפריצות הדרך המוקדמות שלו שקרו הודות למזלו הטוב בדמות מנטור שלו, אדוארד מ.גרמליץ’.
על אף שבאותו זמן פרנק לא פירסם עדיין שום מאמר בכתב עת אקדמי מאז היה סטודנט, גרמליץ’ עודד אותו לכתוב מאמר לקובץ מאמרים שהוא ערך. כאשר פרנק הגיש את המאמר התברר לו שהפרויקט בוטל.
נראה שהיה מדובר במזל רע, אך מבלי לחשוב הרבה פרנק שלח את המאמר ל-Econometrica, אחד מכתבי העת היוקרתיים בתחום הכלכלה. לאחר פחות מחודשיים הוא קיבל תשובה חיובית מהעורך ללא שום דרישה לשינויים מהותיים. מעודד מההצלחה הוא כתב המשך למאמר הקודם ושלח אותו לכתב עת מוביל נוסף.
במקרה זה התשובה החיובית הגיעה כמה שבועות מאוחר יותר. ההצלחה הזו הובילה את פרנק לכתוב שלושה מאמרים נוספים שגם הם התפרסמו בכתבי עת מובילים.
פרנק מסביר כי כדי שההצלחה תקרה רצף של אירועים היו חייבים לקרות. באופן מעניין, רוב המאמרים שהוא הגיש בעקבות כך נדחו לפחות על ידי כתב עת מוביל אחד, וחלקם נדחו על ידי ארבעה כתבי עת. במקרים אחרים הוא נדרש לבצע שינויים מהותיים במאמרים, דרישות שגרמו לדחיה של חודשים בפרסום המאמרים.
פרנק גאה במאמרים המוקדמים שפירסם אך מאמין כי המאמרים המאוחרים יותר היו איכותיים יותר. הוא מאמין כי ההצלחה המוקדמת שלו, כמו גם הצלחתו להישאר בקורנל, קרו בניגוד לסיכויים.
כמעט כל נתיב קריירה מתאפיין בתכונה שעמוס טברסקי ודניאל כהנמן מכנים תהליך מצרפי. כדי להצליח רצף ארוך של אירועים צריכים לצאת לפועל. “גם אם כל אחד מהאירועים האלה בפני עצמו הוא סביר ביותר”, הם כותבים, “ההסתברות של הצלחה פוחתת אם מספר האירועים האלה גדול”. טברסקי וכהנמן ציינו את נטייתם של אנשים להפריז בהסתברות שתרמה להצלחתם.
כאשר אנחנו מבחינים בסיפור הצלחה, הנטייה הטבעית שלנו היא להאמין שהיא מתבקשת. אך אם נדרשים מאות או אלפי צעדים שתלויים זה בזה בנתיב קריירה אופייני, התוצאה של כל צעד כזה עשויה לשנות משמעותית את הדרך. אנשים מצליחים שמאמינים כי עשו את זה לגמרי בזכות עצמם טועים כמעט בוודאות.
הטעות הזו משמעותית משום שכאשר אדם זוקף לזכותו קרדיט גדול יותר מכפי שהוא ראוי לו עובדה זו הופכת אותו פחות אטרקטיבי לאחרים. פרנק מצטט בהקשר זה את אדם סמית: “אדם שמעריך את עצמו כפי שהוא ראוי ולא יותר מכך, לעתים רחוקות לא מצליח להשיג מאחרים את ההערכה שהוא עצמו מאמין שמגיעה לו. הוא דורש לעצמו לא יותר מכפי שמגיע לו והוא מסתפק בקבלה של הערכה זו”. לעומת זאת, אנשים שמעריכים את עצמם יותר מכפי שהם ראויים מצליחים פחות.
ופרנק מסביר: לתבוע לעצמך קרדיט רב יותר עלול לגבות ממך מחיר כבד, באופן חלקי משום שסיפוריי ההצלחה הכלכליים הגדולים ביותר הם תוצאה של עבודת צוות. מה הופך אדם לעובד צוות מוצלח? אמביציה אישית היא חשובה אך רוב התרבויות מכירות בכך שמעבר לנקודה מסוימת הנטיה של אנשים להציב את האינטרסים הצרים שלהם מעל לאלה של הצוות הופכת לעול.
פרנק מזכיר את המקרה של סקוט פורסטל, סגן נשיא בכיר לשעבר ב”אפל”. הוא היה הארכיטקט הראשי של מערכת ההפעלה iOS שמשמשת להפעלת אייפון ואייפד. ההצלחה המטאורית במכירות המכשירים האלה הפכו את אפל לחברה הרווחית בהיסטוריה. פורסטל היה חביבו של סטיב ג’ובס, ממייסדי אפל ומנכ”ל החברה. הוא זכה להכרה בכל העולם כמהנדס בכיר ודיברו עליו כעל מועמד טבעי להיות מנכ”ל אפל בעתיד.
יחד עם זאת, בראיונות לתקשורת כמה עמיתים תיארו אותו כאדם שבאופן עקבי לוקח קרדיט לעצמו על עבודת צוות ומנסה לחמוק מאחריות אישית שלו לטעויות. כאשר פוסטל פוטר באוקטובר, 2012 מנכ”ל אפל טים קוק הסביר כי המהלך התבקש כדי לשמר את רוח עבודת הצוות של אפל. בעיניים של עמיתיו, פורסטל היה אדם שהעריך את עצמו הרבה יותר מכפי שהיה צריך.
כדי לקבוע באיזו מידה הערכה עצמית של אדם משפיעה על האטרקטיביות של עובד צוות פרנק ערך ניסוי. הוא ביקש משתי קבוצות של נסיינים לקרוא גירסאות שונות של ראיון עם אדם פיקטיבי בשם הרולד ג’ונסון, שתואר כיזם ביוטכנולוגיה מצליח במיוחד.
350 המילים הראשונות בכל מאמר תיארו את ג’ונסון כאדם בטוח בעצמו בעל יכולות אישיות יוצאות דופן. המאמרים נבדלו בסיום שלהם. באחד מהם ג’ונסון תלה את ההצלחה בתרומתם של עמיתיו אך ציין כי לא יכולה הייתה לקרות בלעדיו.
במאמר השני הוא ציין שהצוות עבד קשה אבל היה להם מזל. “זכיתי לנאום בכנס בברקלי רק משום שנואם אחר ביטל בדקה האחרונה. אם משקיעים לא היו נוכחים בקהל, אם לא היו נחשפים לעודה שלנו, אני לא יודע אם הקסם היה קורה”, הוא כתב. לאחר קריאת המאמרים התבקשו הנשאלים לציין אם היו מגייסים את ג’ונסון לעבודה, האם הם סבורים שהוא בן אדם טוב ואם היו רוצים להיות חברים שלו.
התברר כי אנשים שקראו את גירסת המזל נטו לחבב יותר את ג’ונסון מאשר אלה שקראו את הגירסה בה הוא ייחס את ההצלחה לכשרונו יוצא הדופן. הם נטו לרצות להיות חברים שלו וראו בו אדם שמגלה נדיבות כלפי אחרים.
הממצאים שהעידו כי ג’ונסון נתפש כעובד צוות אטרקטיבי יותר על פי גירסת המזל של המאמר עומדים בקנה אחד עם התפישה הרווחת שצניעות היא תכונה אישית מושכת. במילים אחרות, כדאי לכם להכיר בתרומתם של שותפים להצלחה שלכם – לא רק בגלל שזה נכון אלא משום שאנשים יראו אתכם באור חיובי יותר שתעשו כך.
הכרת תודה על מזלכם הטוב עשויה לתרום לתחושה הטובה שלכם ולהפוך אתכם לחברי צוות אטרקטיבים יותר, ובכך להגדיל גם את סיכויי ההצלחה העתידיים שלכם.
תמונת שער: Kylie_Jaxxon, פליקר
