מרינה ווק לא תשכח את הפעם הזו בה מקור טען בפניה כי יש לו גישה למסמכים שדלפו בהיקף “גדול יותר מכפי שראית אי פעם”. האם זה יכול להיות? ויקיליקס כבר חשף מיליוני מסמכים. ווקר, סגנית מנהל של קונסורציות העיתונאים החוקרים (ICIJ), כבר חקרה את אחת הדליפות המידע הגדולות בהיסטוריה, בשיתוף פעולה בינלאומי עם עיתונאים ברחבי העולם, שחשפו העלמות מס בהיקף אדיר.
אבל מהר מאוד התברר לה שהתחקיר הגלובלי החדש, שזכה לשם “מסמכי פנמה”, עלה על כל קודמיו בהיקפו:
Just how big was the #PanamaPapers leak? https://t.co/CmaDmG0on2 pic.twitter.com/iPefCcddpQ
— World Economic Forum (@wef) April 5, 2016
המספרים מעוררי השתאות: 2.6 טרה בתים של מידע ב-11.5 מיליון מסמכים שעוקבים אחר נתיב הכסף של מיליארדי דולרים ברצף של קרוב ל-40 שנים.
מדובר באחת ההדלפות הגדולות בהיסטוריה של העיתונות. מנהיגים עולמיים, ספורטאים וסלבריטאים הם בראש רשימת המעורבים בהעלמות מס עצומות.
התחקיר דרש מאמץ עיתונאי וטכנולוגי חסר תקדים, שיתוף פעולה רחב היקף בין כ-370 עיתונאים מיותר מ-100 כלי תקשורת בקרוב ל-80 מדינות, בתיאום של ה-ICIJ.
ראשית נדרשה תשתית לקריאה ולשיתוף של המסמכים. “גייסנו צוות עולמי של עיתונאים חוקרים שיכולים לחפור בנתונים במשך חודשים”, סיפרה ווקר, “עמד בפנינו אתגר להפוך את המידע קריא וניתן לשיתוף בחשאיות. נדרשו לנו חודשים רק כדי להכין את המסמכים ולהעלות אותם לפלטפורמה”.
הכל החל בסוף 2014 כאשר מקור שכינה עצמו “ג’ון דו” פנה לבסטיאן אוברמאיר, עיתונאי חוקר בעיתון הגרמני Süddeutsche Zeitung.
Hello. This is John Doe. Interested in data? I’m happy to share- this is how it started more than a year ago #panamapapers #craziestyearever
— Bastian Obermayer (@b_obermayer) April 3, 2016
All information on the biggest data-leak: https://t.co/KsSuPDHG3F #panamapapershttps://t.co/Glg7u0LnQl
— Süddeutsche Zeitung (@SZ) April 3, 2016
המידע שהחזיק בידיו המקור התברר כמאגר עצום של כל מסמך שהנפיק משרד עורכי הדין מפנמה “מוסק פונסקה ושות'”, ששירת את האליטה הגלובלית. מדובר בחברה הרביעית בגודלה למטרת מקלטי מס.
בין כלי התקשורת שהשתתפו בתחקיר נמנים הגרדיאן, ה-BBC, לה מונד הצרפתי, הארץ ועוד רבים אחרים מכל יבשת למעט אנטארקטיקה. מעבר להישג העיתונאי, מדובר בזריקת עידוד לעיתונות התחקירים הישנה והטובה באחת מתקופת השפל בהיסטוריה שלה, כאשר עיתונאים מחפשים את הפרנסה שלהם במקצועות אחרים, ושני זוכים בפרס פוליצר עזבו את המקצוע למען משרות ביחסי ציבור.
כאשר מדובר במידע כל כך עצום, המערב כמות עצומה של מדינות, אישים וחברות, היה צורך בעיתונאים מקומיים בכל מדינה. מעניין לציין כי דווקא מוסדות עיתונאיים מפוארים בהם ניו יורק טיימס ווושינגטון פוסט לא השתתפו בתחקיר והצטרפו רק לכתבות ההמשך שפורסמו בעקבות החשיפה. ווקר הסבירה כי כל שותף בפרויקט נדרש לשתף כל גילוי רלוונטי או חשוב עם כלי תקשורת נוספים, וחלק מכלי התקשורת חשו פחות בנוח עם שיתוף כזה.
החשאיות בה נשמר התחקיר מרשימה במיוחד בהתחשב בהיקפו ובכמות העיתונאים המעורבים, ועל רקע ניסיונות הקרמלין להדוף מראש את הפרסומים בדבר המעורבות של הנשיא, ולדימיר פוטין, בהעלמות מס.
Spooked Kremlin spokesman tells Russian media that @ICIJorg to run special report about Putin, his fam, Rotenbeg etc https://t.co/N9kKKWUVDm
— Ryskeldi Satke (@RyskeldiSatke) March 28, 2016
Panama papers contain “nothing concrete and nothing new” about Putin: Kremlin officials. So no denial.
— Paul Waldie (@pwaldieGLOBE) April 4, 2016
לצורך העבודה המשותפת ה- ICIJ פיתח מנוע חיפוש מקוון שהיה זמין לכל ארגון שהשתתף בתחקיר. מנוע החיפוש כלל גם מערכת צ’ט ואימות דו-שלבי.
הטכנולוגיה במקרה הזה סיפקה את התשתית לשיתוף הידע, שהפך בעזרת עבודת תחקיר עיתונאית בשיטות הישנות והטובות לתחקיר. בסופו של דבר היה זה שילוב של עיתונאות ישנה וחדשה, שהדגים את כוחה של עיתונות גלובלית, מרחיקת לכת יותר מגבולות של מדינה או כלי תקשורת בודד.
סדרת התחקירים הראשונה במסגרת הפרויקט פורסמה ביום ראשון, כאשר אדוארד סנודן היה בין הראשונים לצייץ אודות הפרשה. הוא כינה זאת ההדלפה המשמעותית ביותר בהיסטוריה של עיתונות מבוססת נתונים.
Biggest leak in the history of data journalism just went live, and it’s about corruption. https://t.co/dYNjD6eIeZ pic.twitter.com/638aIu8oSU
— Edward Snowden (@Snowden) April 3, 2016
גם יחס התקשורת למסמכי פנמה היה שונה מהדלפות עבר, שהמפורסמות שבהן התפרסמו דרך ויקיליקס, ארגון שתמיד דגל בפתיחות ושקיפות. “ויקיליקס” פירסם את המסמכים שלו און ליין היכן שכל אחד יכול היה לקרוא אותם. מסמכי פנמה אינם ברשת ולא נראה כי הם צפויים להיות בעתיד הקרוב. על פי לה מונד, ההחלטה שהתקבלה הייתה להימנע מהעלאת המסמכים לרשת מאחר ורבים מהם מכילים מידע רגיש וסודי.
עם זאת, על פי ווקר, חלק מהנתונים כמו שמות של חברות ובעלים – יתפרסמו און ליין בעוד מידע אחר יימסר על פי דרישה. “אנו מאמינים כי המידע אודות הבעלות של החברות צריך להיות פומבי”, היא אמרה. נראה כי מסמכי פנמה הוא רק ההתחלה. פרויקט נוסף, דיווח שחיתות ופשע ומאורגן, בישר כי צפויות הדלפות נוספות.
We have a new #panamapapers story coming within the next hour or so. And we’re working on around 30 (yep, thirty) more. #StayTuned
— OCCRP (@OCCRP) April 4, 2016
באשר להשלכות של מסמכי פנמה על עתיד העיתונות אחת המסקנות עשויות להיות כי שיתוף ידע, בניגוד לגישה הישנה בה כל כלי תקשורת ועיתונאי שומרים בקנאות על פרטיות החשיפות שלהם ומקורם, עשוי להיות המפתח להשפעה עיתונאית חדשה, בעלת היקף גלובלי. אפשר רק לדמיין את הכח של עיתון עולמי כזה, שכולל את כל הקוראים של העיתונים החשובים בעולם.
