“ארכיטקט מתכנן בההווה, עם מודעות לעבר, עבור עתיד שאינו ידוע”, אמר האדריכל הבריטי נורמן פוסטר. לפעמים בניינים הם עדות חיה לעתיד שציפו לו אך לא התממש לבסוף.
בארבע השנים האחרונות מתעד הצלם הצרפתי לורן קרוננטל את חייהם של אזרחים ותיקים שמתגוררים ב”אנסמבלים הגדולים”, פרויקטי דיור ענקיים שנבנו בפרברי פריז משנות ה-50′ ועד שנות ה-80′ של המאה הקודמת.
“הוא חש צורך לבחון את תנאי המחיה של הדיירים ולהפנות זרקור לדור נשכח לעתים”, על פי הצהרת אמן, “החשיפה של הבניינים הנשכחים האלה באיזורים שאינם זוכים להערכה רבה היא דרך להאיר את היופי של סביבות מזדקנות ולאט נעלמות, ויחד איתן, הרעיון של האוטופיה המודרניסטית”. אין המחשה טובה מזו לאמירה של גתה שארכיטקטורה היא מוזיקה שקפאה בזמן.
דרך dyt.
