6 איורים שקולעים לאווירה הציבורית בישראל של 2016

שינויים חברתיים ופוליטיים לא מתרחשים בין לילה. הם אורכים שנים. בתחילה הם בלתי מורגשים, נופלים טיפין טיפין והטבע הערמומי שלהם הוא לעורר את התחושה כי הם חד פעמיים ולא יחזרו.

“סוף העולם ימינה“, סדרת האיורים הבאה של סיון הורביץ, בכלל הוצגה ב-2010, במסגרת פרוייקט גמר בלימודי תקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, שנים לפני פרשת “גדר חיה”, “שוברים שתיקה”, מעצרי פעילי השמאל, הצעת חוק הסימון, פסילת ההצגה “הזמן המקביל” ועוד עשרות אירועים שקרו בשנים האחרונות.

במבט לאחור על 2010, אז עוד היה נדמה לרבים כי החשש מצמצום חופש הביטוי, הצעות חוק גזענות, אלימות של שוטרים וחיילים, רדיפת פעילים פוליטיים, רמיסת זכויות אדם ואווירה כללית של אלימות, השתקה ופחד מבטא פרנויה ואינו מוצדק.

היום נדמה שהאיורים האלה, שניסו לתאר איך החיים כאן ייראו בעוד כמה שנים, כבר לא כל כך רחוקים מישראל של 2016. הנה האיורים והכיתובים המקוריים שלהם:

בחודש מאי 2010 נמנעה כניסתו לישראל של הבלשן פרופסור נעם חומסקי, אחד ממבקרי מדיניות ישראל בשטחים. משרד הפנים אישר שההחלטה שהתקבלה היתה שלו. חומסקי אמר בראיון כי נאמר לו שהממשלה אינה אוהבת את דיעותיו ואת העובדה שהוא בחר לבקר באוניברסיטת ביר-זית ולא באוניברסיטה ישראלית.

בשנת 2002 חודשה פעילותה של המועצה הדמוגרפית, שמטרתה להמליץ על פעולות שיבטיחו את שמירת הרוב היהודי בישראל. בהקשר זה אמר שר העבודה והרווחה דאז, שלמה בניזרי, “החשש שאנו עלולים לאבד את אופייה הייחודי של מדינת ישראל מחייב אותנו לפעול על מנת שלא נהיה מיעוט במדינתנו בעוד עשר – עשרים שנה”.

בעקבות פרסום מסקנות דו”ח ועדת גולדסטון, שהאשים את ישראל והחמאס בביצוע פשעי מלחמה, העלתה תנועת “אם תרצו” קמפיין שהציג את ארגוני זכויות האדם כמשתפי פעולה עם האוייב. התנועה הציגה דו”ח שטוען כי רוב העדויות המרשיעות בדו”ח גולדסטון מקורן בארגונים ישראליים. על רקע זה הוגשה במאי 2010 הצעת חוק לפיה יוצאו אל מחוץ לחוק עמותות וארגונים ישראליים, המוסרים מידע לרשויות זרות ופועלים להעמדתם לדין של קצינים ומדינאים בחשד לביצוע פשעי מלחמה.

בחודש מאי 2010 תקף חבר מועצת העיר באר שבע, זכריה אוהב שלום, את החלטת העירייה לממן את מצעד הגאווה בעיר . לדבריו “אני לא שונא את הקהילה ההומו-לסבית בבאר שבע, אבל הם פשוט חולים וצריכים טיפול”.

בחודש אפריל 2009 הגישה מפלגת ישראל ביתנו את הצעת “חוק הנאמנות”. על פי ההצעה, קבלת אזרחות ישראלית תותנה בחתימה על הצהרת אמונים “למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה”. ההצעה הטילה על כל אזרח חובת שירות בצבא או במסגרות חלופיות והסמיכה את שר הפנים לשלול אזרחות מכל אדם שלא יחתום על ההצהרה או שלא ישרת את המדינה.

בחודש יולי 2009 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת חוק הנכבה, אשר בתחילה ביקשה לקבוע עונש מאסר למי שיציין את יום העצמאות כיום אבל וכעת מבקשת לשלול מימון ציבורי מגוף שמציין זאת. ימים ספורים לאחר מכן, הוחלט במשרד החינוך להסיר את המושג “נכבה” מתוכנית הלימודים במגזר הערבי.