אז התעוררתם רק עכשיו, עם צאת “מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר” ואתם רוצים לצפות בכל שישה הסרטים הנוספים בצפיית בינג’ כדי להיות בעניינים.
אבל רגע, במה צופים קודם?
זו לא שאלה פשוטה כפי שהיא נשמעת. ההגיון הבסיסי אומר שתתחילו על פי הסדר: “מלחמת הכוכבים פרק 1: אימת הפאנטום” (1999) ותמשיכו על פי סדר כרונולוגי עד שתגיעו ל-“פרק 6: שובו של הג’דיי” (1983).
אחרים מעדיפים לצפות על פי סדר הפצת הסרטים, החל מ”פרק 4: תקווה חדשה” (1977) ועד ל”פרק 3: נקמת הסית'” (2005). נשמע הגיוני, אך יש בעייתיות בכל אחת מהשיטות. הסרטים שמגוללים את העלילות שקדמו לטרילוגיה המקורית, מהנים יותר לצפייה לאחר שראיתם את שלושת הסרטים המקוריים. עם זאת, סופן של 13 שעות הצפייה לא צפוי להיות כל כך חיובי.
תאמינו או לא, אבל בקהילות הסטאר וורז ניהלו מלחמת עולם גלקטית בשאלה הזו. אחת מהאסטרטגיות למקסום חוויית הצפייה ב”מלחמת הכוכבים” שכולם אוהבים להסכים עליה היא זו של מעריץ בשם ארנסט רינסטר. אנשים כל כך מכבדים את דעתו עד שהם קוראים אותה בקולו של “יודה”.
בשלב הראשון: צפו ב”פרק 4: תקווה חדשה” וב”פרק 5: האימפריה מכה שנית”. כך תתחילו בנקודת הפתיחה של הצופים בשנת 1977, תכירו את הבסיס על הכוח ואת החיבה העזה של הטרילוגיה למשפט “יש לי תחושה רעה לגבי זה”.
כאשר פרק 5 יסתיים תהיו המומים לגלות סוד משפחתי אפל.
שלב 2: צפו ב”פרק 1: אימת הפאנטום”, “פרק 2: מתקפת המשובטים”, ו”פרק 3: נקמת הסית'”. אפשר לראות בשלב זה פלאשבק מורחב, בו תפגשו את דארת’ וויידר לפני שהפך לדארת’ וויידר ותצפו בו עובר לצד האפל.
שלב 3: צפו ב”פרק 6: שובו של הג’דיי” ותראו את התוצאה של מסעו לוח והקרב האחרון עם דארת’ וויידר.
יש כמה טיעונים בעד השיטה הזו. ראשית, היא מותחת קווים מקבילים בין המסע של אנאקין לזה של לוק. שניהם בחורים צעירים שלכודים על כוכב שהוא למעשה ארגז חול ענקי, משוכנעים שהם נועדו לעתיד גדול יותר. מלבד זאת, עצם הידיעה שגם דארת’ וויידר היה פעם אדם בעל משפחה מעניק משקל רב יותר לקרב הסופי שלו עם לוק: הוא לא עוד איש חסר פנים, ישות מרושעת, אלא אדם שעשה טעויות קשות בעברו, מה שהופך אותו לאנושי יותר.
אם כל זה נשמע מסובך מדי יש דרך אחת לפשט אותה: צפו בסדר זהה למתואר מעלה, אך ותרו על “פרק 1”. שיטה זו, שזכתה לכינוי “סדר המצ’טה“, היא של המעריץ רוד הילטון, שמסביר כי התרומה של פרק 1 לטרילוגיה היא שולית. רוב הדמויות שמופיעות בה מתות והעלילה של הפרק הזה לא תורמת במיוחד להמשך. בלי ג’אר ג’אר בינקס, בלי מירוץ הרחפנים המיותר. מצד שני, אם אתם חושבים שזו תחילתה של ידידותית מופלאה ביניכם לבין הכוח, לא תרצו להיות היחידים באולם הקולנוע שלא הכירו את המידי כלוריאנים, נכון?