מחקר חדש מצביע על קשר ישיר בין ילדים שגדלו בבתים דתיים ברחבי העולם לבין מחסור ביחס של דאגה לזולת (אַלְטְרוּאִיזְם, זוּלָתָנוּת).
המחקר החדש, שמתפרסם בגיליון החדש של כתב העת Current Biology, הקיף 1,200 ילדים מרחבי העולם שגדלו ברקע דתי, נוצרי או מוסלמי, בארצות הברית, קטאר, ירדן, דרום אפריקה, טורקיה וסין. החוקרים בדקו ילדים שקיבלו חינוך יהודי דתי אך בשל מספרם הקטן התוצאות שלהם אינן בעלות מובהקות סטטיסטית.
החוקרים מציגים את ממצאי המחקר שלהם בסתירה לאמונה הנפוצה כי חינוך דתי עוזר לגדל אנשים “מוסריים” יותר או מציג מודל התנהגות ראוי לחיקוי. באחד הניסויים נאמר לילדים שהם מקבלים מדבקות חינם אך אין מספיק מהם כדי לחלק לכל ילדי בית הספר שלהם.
הילדים מרקע נוצרי ומוסלמי נטו פחות לשתף את המדבקות שלהם עם ילדים אחרים ונטו יותר להיות שיפוטים כלפיהם בעוד ילדים שאינם מרקע דתי גילו אמפטיות ורגישות לצרכים של ילדים אחרים.
הממצאים מרמזים כי ילדים מבתים המזוהים עם נצרות או איסלאם, שתיים מהדתות הגדולות בעולם, נטו להיות פחות זוּלָתָנים כלפי ילדים אחרים מאשר ילדים שגדלו בבתים ללא רקע דתי. ככל שהילדים היו גדולים יותר ונחשפו זמן ממושך יותר לדת, כך הם הפגינו קשרים שליליים יותר ביחס לאחרים.
המחקר גילה גם כי “דת משפיע על נטיות שיפוטיות של ילדים”. ילדים מבתים דתיים נטו להיות שיפוטיים יותר ביחס לפעולות של אחרים. ילדים מוסלמים נטו לראות במעשים של ילדים אחרים כפוגענים יותר כלפיהם מאשר ילדים ממשפחות נוצריות, בעוד ילדים מרקע לא דתי בכלל נטו להיות הכי פחות שיפוטים. ילדים מוסלמים תבעו עונשים קשים יותר לאחרים שפגעו בהם לדעתם מאשר ילדים דתיים או ילדים מרקע לא דתי.
באותו זמן, הדוח מציין כי הורים דתיים נטו יותר מאחרים לחשוב שהילדים שלהם “אמפטים ורגישים לצרכים של אחרים”.
מעניין יהיה לראות מסקנות המחקר רלוונטיות ומשיקות לילדים שגדלו בבתים עם רקע דתי. נשמח דעות של אנשים שגדלו בבתים כאלה.
דרך הגרדיאן
תמונת שער: Shutterstock
