למה הגיע הזמן להפסיק להתלונן על הסתה אבל ב”צל” צריך לטפל

מוקדם יותר השבוע, כאשר נודע על מעצרו של חגי עמיר בעקבות פוסט שפירסם בפייסבוק, פירסמתי סטטוס בו כתבתי שאני מתעב את המחשבה שעלי להגן על עמיר אך אין בדבריו האיומים הסתה.

“ריבלין הוא פוליטיקאי חנפן”, כתב חגי עמיר בפוסט. “הוא לא הוא קובע אם אחי ישתחרר או לא, רק הקב”ה קובע כפי שהוא קבע שרבין יתפגר למרות שריבלין וחבריו לא ממש הסכימו, הוא קבע שריבלין יהיה נשיא, ויגיע הזמן שהוא יקבע שריבלין יחד עם המדינה הציונית צריכים לחלוף מעולם כפי שסדום חלפה בשל הפשעים שהם ביצעו במסגרת החוק נגד בני עמם, והיום הזה כבר לא רחוק”.

אני יכול להבין את הרגישות כאשר מדובר באחיו של רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר, ששוחרר במאי 2012 מהכלא אחרי 16 שנים וחצי מאסר בגין מעורבתו ברצח רבין בעבירות של קשר לביצוע פשע, החזקת נשק ואיומים. למשאלת הלב כי המדינה הציונית תחלוף מהעולם יש שותפים רבים, אך בינה לבין איום מפורש ליטול חיים של בן אדם אין ממש. ביום ד’ הורה בית המשפט המחוזי לשחרר את עמיר למעצר בית.

הזדעזעתי לקרוא את תגובות השמחה בדף הפייסבוק של מי שמכנה עצמו “הצל”, על מותו של ריצ’ארד לאקין, הפצוע השלישי מהפיגוע בארמון הנציב. כל “חטאו” של לאקין היה פעילותו ב”תג מאיר”, קואליציית ארגונים נגד פשעי גזענות, שנאה ולאומנות. דווקא בפוסט של “הצל”, שהוסר מאז, הייתה גם הייתה הסתה (השמאל=בוגדים בעם). הוא לא שכח לסיים ב”יהי זכרו ברוך”:

“היום מת מפצעיו הפצוע השלישי מהפיגוע ירי/ דקירה באוטובוס בארמון הנציב. השם שלו היה ריצ’ארד לאקין, ריצ’ארד היה מורה לאנגלית ופעיל שמאל קיצוני בארגון תג מאיר, (ארגון נגד “הטרור היהודי”) מה שמראה לכם שלא משנה כמה אתם בשמאל, תפעלו למען הערבים ותמכרו ותבגדו בעם שלכם בשם הנאורות, שיגיע המחבל לא יזיז לו כלום מהפעילות שלכם, והדבר היחיד שהוא יראה, זה יהודי ובשבילו הדם שלכם הוא בדיוק כמו של הדתי או המתנחל שישב לידכם. אני מקווה שהמוות שלו יהיה סטירת בוקר טוב לחלקכם ויעיר אתכם מהאשליה שאתם חיים בה ויגרום לכם לעשות חשבון נפש. יהי זכרו ברוך”.

למה כלים משפטיים לא אפקטיבים נגד כותבי סטטוסים

התגובות לפוסט שעלצו על מותו של אדם ושיקפו את הביבים ההולכים והמתרחבים של החברה הישראלית, של אנשים ששכחו מה זה להיות יהודים או בני אדם, לא שאמורה להיות סתירה, אך הניסיון לקחת את הדיון למחוזות משפטיים נידון לכישלון.

צילום מסך: עמיר שיבי

אין טעם במשפטיזציה של הדיון הזה לא משום שאין חשד להפרת החוק נגד גזענות והסתה על פי סעיף א1 בחוק העונשין שאומרים כך.

144ד2. (א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים.

          (ב)  בסעיף זה, “מעשה אלימות או טרור” – עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה.

 אלא שמערכת אכיפת החוק לא באמת ערוכה לחקור מאות סטטוסים מסיתים מדי יום. הרבה יותר קל לה לבצע מעצרים לצורכי יחסי ציבור כמו במקרה של חגי עמיר או לעצור ערבי ישראלי חסר השפעה בגלל סטטוסים בעוד פוליטיקאים חופשיים להסית. 

ב”צל” אפשר לטפל

“הצל”, לעומת זאת, זה סיפור אחר. האיש הפך את דף הפייסבוק שלו לבמת סנאף, פרסום “יעדים”, ביטויי אלימות, קריאות מוות לערבים וגיוס מתנדבים לארגון בעל מאפיינים פאשיסטים. 

“הצל”. גורם מוביל שתורם לאווירה הרעילה

סעיף 145 לחוק העונשין מגדיר כהתאגדות אסורה גם “חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבאופן מאורגן, בחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף, מסית או מעודד לגזענות”, ומטיל עונשי מאסר על פעילות הכרוכה בהתאגדות אסורה. אני מניח שיש מי באגף היהודי בשב”כ מי שכבר שם עין על החברים הפעילים בדף של “הצל” ורואה בו מודיעין גלוי שערכו רב, אך מי שמאפשרת את המשך ההשתוללות היא פייסבוק. הסטנדרטים הקהילתיים של פייסבוק קובעים כי אין מקום ל”שיח שנאה” ברשת החברתית והרי זה לא מה שהדף של “הצל” מתבלט בו? פייסבוק, הגיע הזמן להסיר את פרי הביאושים הזה מהרשת החברתית. אל דאגה, כל אותם חברים בדף יוכלו להמשיך להפיץ את השנאה שלהם בפרופילים אישיים באין מפריע. האם באמת צריך לחכות שאיזה חמום מוח מהזנבות של הצל יקום ויעשה מעשה כדי להבין שקמה באר רעילה?

אגב, אני מניח ש”הצל” מודע לסכנה של הנכס שבנה באדיבות פייסבוק ועל כן פירסם אתמול פוסט ממתן עלק. 

שיימינג נגד שונאים

כאשר ביקרתי בפרופיל של “חגי עמיר” (שהוסר בעקבות מעצרו) גיליתי ש-74 (!) מחבריי חברים של עמיר. רבים מהם גם עוקבים אחרי “הצל”. אני מניח שבפייסבוק המשמעות של המעקב אינה בהכרח תמיכה באנשים אלא רצון לעקוב אחר התכנים שלהם אך המעקב הזה מעניק להם מקום בקהילה שלא בהכרח מגיע להם.

במקום להזדעק כדאי להתחיל להשתמש בכלי האפקטיבי של נידוי ושיימינג שכוחם המשותף אדיר. נידוי – לא להיות חברים ברשתות חברתיות של אנשים שעוקבים אחר דפים גזעניים ומסיתים. שיימינג: המלצה לחברים שלכם להסיר חברים משותפים שממשיכים להיות פעילים בדפים כאלה. ברגע שלא תהיה תמיכה קהילתית בקיצוניים כוחם יהיה פחות מורגש. יש אפקט ידוע ברשתות חברתיות של “העצמת” קצוות. מחיקה וחסימה תחזיר את השוליים הקיצוניים לשוליים.

איך מזהים שנאה?

כל דיון על הסתה נידון לכישלון כבר במשפט השני, בשלב הטיעונים של “הסתה מימין לעומת הסתה משמאל”. במקום הסתה אפשר לדבר על שיח נקי מביטויי שנאה על פי כמה כללים שנראים כמעט מובנים מאליהם:

1. לא לשמוח על מותו של אדם באשר הוא, לא משנה מי אמא שלו או ההשתייכות הפוליטית שלו.

2.  לא להביע שמחה על גילויי אלימות.

3. לא לביטויי אהדה לאלימות, לשנאה ולביטויים משפילים על רקע דת, גזע או מין. 

ככה פשוט-ככה ישים, ועניין שכל המחנות הפוליטיים יוכלו להסכים עליו. באשר לסממנים נאציים, העניין יצא מכל פרופורציה. כאשר ראש הממשלה בעצמו עושה שימוש בשואה לצרכים פוליטיים ונאצים זה ביטוי שגור בשפת הרחוב הישראלית, חקירות בגלל תמונת פוטושופ של ריבלין או נתניהו במדי אס אס לא באמת מוצדקות. סאטירה צריכה להיות מותרת אלא אם לתמונה מצורף איום מפורש. גם כשלא נעים לראות אין בכך כדי להצדיק פגיעה בחופש הביטוי.