פעם, עם שכר דירה, מיסים, אוכל וקניות בכלל, גם לנו היה קשה להבין לאן נעלמת לנו המשכורת בכל פעם מחדש. דברים שאני עושה היום באופן טבעי וללא מחשבה, היו פעם חלום רחוק, כי כמו כולם, ובטח כמו כל עובדי ההייטק, עבדנו הרבה שעות ביום, נסענו על רכב ליסינג, חיינו על טייק אוויי וחשבנו שמחר יהיה בדיוק כמו היום ואתמול.
קבלו במתנה סדרת סרטונים שתעלה אתכם על הדרך לחופש כלכלי
תמיד מחפשים את המאורע המכונן שגרם לנו לשנות את צורת החיים ולהפסיק לקנות. השאלות תמיד קבועות: האם היו פיטורים? אולי מחלה ממושכת? ונכון בהחלט שהיו פיטורים, אבל רוב חברינו שפוטרו יחד איתנו שמרו על רמת ההוצאות שלהם ורק אנחנו הצטמצמנו. זו לא היתה חרדה מהעתיד ולא היסטריה נקודתית: יום אחד פשוט זרקתי חפץ אחד יותר מדי ומשהו בי נשבר.
בשלב הראשון: לא מוותרים על כלום, רק מרוויחים
למרות מה שהמומחים ממליצים, השלב הראשון לא צריך להיות הטראומה של מעקב הוצאות. אני העדפתי בשלב הראשון לחוות הצלחה קטנה: לקחתי כמה שירותים פופולריים שלא התכוונתי לוותר עליהם (סלולרי, אינטרנט) והוזלתי להם את המחיר. ההצלחה הזו גרמה לי להבין שאפשר לשלם פחות בלי לוותר על רמת החיים.
אחר כך צמצמתי את תדירות האכילה בחוץ. עברנו מפעמיים-שלוש בשבוע לפעם אחת בלבד. חוץ מהחיסכון הכספי, התחלנו לבשל ולאכול אוכל אמיתי, של בית, ורשמתי לזכותי עוד נקודה. עכשיו כבר עברו כמה שבועות של תהליך צמצום והרגשתי שאני מוכנה להתמודד עם השלב הבא.
שלב שני: להסתכל להוצאות בעיניים
כמו כולם, גם לי ממש לא התחשק לעבור על ההוצאות שלי בסוף החודש. בדרך כלל הסתפקתי בפתיחה של המעטפה מחברת האשראי ותיוק מהיר, בלי להציץ אפילו בחשבון. מהרגע שהחלטתי לשנות את סדרי החיים, ידעתי שבשלב די מוקדם, איאלץ להגיע גם לזה, וככה יום אחד הצטיידתי בנשנושים ודיאט קולה מנחמים והתיישבתי עם חשבונות אשראי של שנה אחורה.
אני לא חושבת שאי פעם בכיתי כמו שבכיתי בשעות האלה שבהן רשמתי בעמודות מסודרות לאן הלך הכסף. עוד מספר ועוד מספר הצטברו תחת עמודות כמו “שופינג” ותחת “דברים שנזרקו”. זה היה כל כך קשה שבסוף מיד החלטתי לא לקנות יותר שום דבר אף פעם כדי לפצות את עצמי ואותנו על הכסף האבוד, אבל מיותר לציין שאי אפשר באמת להפסיק לקנות.
שלב שלישי: פח הזבל ואני
הורדתי קובץ תקציב מאתר אמריקני והתאמתי אותו לסעיפי התקציב שלי. מזל שאני אוהבת אקסל, הבנייה היתה קלה מאוד עבורי. בהתחלה כתבתי סכומים שדומים פחות או יותר לסכומים שהוצאנו עד עכשיו. כמו כולם, גם אני התחלתי את הקיצוץ בסעיף המזון, כי הוא הסעיף שהכי קל להתחיל איתו.
התחנה הראשונה שלי היתה פח הזבל הביתי, ממנו דליתי שלל יומי מכובד למדי. בזכות התובנה הזו הורדתי בשבוע הראשון חצי מכמות מעדני החלב שקנינו. בשבוע השני הורדתי את החצי השני, וכולם היו מרוצים. לילדים לא חסר, הפח לא התמלא והחשבון בקופה הצטמק. עשיתי דברים דומים עם כל סוגי המזון המעובד המצונן והקפוא, עם רוב חלקי העוף שקנינו ורוב הפירות והירקות. אחרי חודשיים הגעתי למסקנה שאין לי שום סיבה ללכת לסופר כל שבוע: התחלתי לעשות קנייה מרוכזת בתחילת החודש, ואת החלב והירקות אנחנו משלימים במכולת קרוב לבית.
אם כבר אוכל, צמצמתי עוד יותר את האכילה בחוץ והגדרתי לה תקציב, שאיתו אנחנו יכולים או לאכול בחוץ אחת לחודש, או להביא פלאפל לכולם אחת לשבוע.
שלב רביעי: להיפטר מכל הדברים המיותרים בבית
קראתי לשלב הזה “טיהור”. במהלך השבועות האלה אספתי בערימות את אינסוף החפצים שהיו בבית, וחילקתי אותם לשלוש ערימות: אשפה, חפצים למסירה וחפצים למכירה. האתגר הגדול, כמובן, היה למכור את החפצים, ולשם כך לא הסתפקתי בפרסום מודעות באתרי היד השנייה אלא ממש ביררתי על שוקי יד שנייה בסביבה וקידמתי מכירות בביתי בצורה אגרסיבית. ההתחככות בעולם היד השנייה סייעה לי להבין איך בוחנים פריטים מיד שנייה ואיך יודעים מה שווה את הכסף ואם המחיר המבוקש הוא ריאלי.
שלב חמישי: לצמצם את שאר סעיפי הקניות
התקציב שלי התחיל להתכווץ יפה והרגשתי שזה הזמן לשלב מספר חמש: להעיף את סעיף ה”שופינג”. כדי שלא אתגעגע אליו, נכנסתי לעוצר קניונים של שבועיים וחצי. בפעם הבאה שנכנסתי לשם, הכל כבר נראה לי מוזר וקצת מיותר.
בשבועיים האלה חילקתי את השופינג לסעיפים (בגדים, תרופות, קשקושים לילדים וכד’) וחיפשתי אלטרנטיבות לעצם פעילות השופינג. כך גיליתי שיש אופציה לקבל בגדים ורהיטים בחינם (דרך אתר אגורה, אירועי הבד קיימא, מסיבות החלפת בגדים ועוד), הצטרפתי ללב מרקט במטרה לקנות ולמכור במטבע וירטואלי ולמדתי לפרסם בפייסבוק המון קריאות לחברים: אולי יש לכם X כדי שאוכל להתנסות בו לשבוע-שבועיים ואדע אם כדאי לי לקנות?
האתגר הגדול עבורי היה להפסיק לקנות דברים לעסק: עוד סדנה, עוד יומן, עיצוב חדש של כרטיסי ביקור. הגדרתי לעסק תקציב חודשי נוקשה ולא הרשיתי לעצמי לסטות ממנו כלל.
לאחר השבועיים האלה היו לי אסטרטגיות טובות יותר לקנייה: ידעתי לזהות מציאות מיד שנייה ולמעשה עברתי להשתמש כמעט רק בחפצים מיד שנייה, ידעתי לנצל מבצעים ולשחק את המשחק הקפיטליסטי בצורה מעולה. עכשיו הייתי מוכנה לחיים, ורק מאותו רגע הרגשתי שהם התחילו.
