מי שביקר באחד מפארקי השעשועים של דיסנילנד יכול היה להרגיש שמשהו לא לגמרי בסדר במקומות האלה, שאינם פנטזיות כפי שדיסני מעדיפה להציג אלא מה שבודריאר כינה הבדיה של הממשי, היפר ריאליזם, דמותה המוקצנת של החברה האמריקנית המלאכותית.
על פני השטח הכל יפה, סטרילי, מלהיב אך כל זה חסר עומק רגשי או אמיתי. ההבעה הושטחה ונותרנו עם העתקים חסרי מקור, חוויה שכל כולה נועדה לקדם מותג – זה של דיסני.
ב”דיסמלנד” (Dismaland), הפארודיה האפלה של דיסני ביוזמת אמן הרחוב הבריטי בנקסי, הנסיכה תלויה מהכרכרה ההפוכה שלה, כאשר עורבים קטנים מאיימים לנקר בבשרה בעוד צלמי פפראצ’י מצלמים את זירת התאונה. אין סוף שמח לסיפור הסינדרלה הזה, שמרמז בבירור על סופה של הנסיכה דיאנה.
בנקסי עלה בבריטניה לפני 20 שנה ויצירותיו הפוליטיות והפרובוקטיביות לעתים הפכו אותו לשם החם של אמנות הרחוב. מיזם האמנות החדש, המכונה “פסטיבל של אמנות, שעשועים ואנרכיה למתחילים”, הוא הפרויקט הכי גדול של בנקסי עד היום, והוא ממוקם בטרופיקנה, קומפלקס נטוש של בריכות שחיה שנושק לחוף בעיירה ווסטון בבריטניה.
ב”דיסמלנד”, שנפתח בחמישי, כל מה שאפשר לצפות לראות בפארק שעשועים מקבל טוויסט אפל וסרקסטי: מלאך המוות מגיש דונאטים במכונית מתנגשת, קצב סוסים יושב על סחרחורת ואנשים מנסים לקלוע למטרה מכתם נפטט ענק. הבובות פאנץ’ וג’ודי מעירות הערות עוקצניות ביחס לתרבות פופולרית: “מי קנה את כל העותקים של חמישים גוונים של אפור? הגברות! יבורך לבן הקטן. אז מספיק ליילל על איברי גוף פגומים”. ויש גם אמירה ברורה נגד פארקי שעשועים מסחריים בדמות אורקה שקופצת מבית שימוש לבריכה זעירה.
בתערוכה הזמנית מככבים 50 אמנים מארצות הברית, אירופה וגם ישראל. מלבד בנקסי מציגים שם ג’ני הולצר, דמיאן הירסט, דיוויד שריגליי ומישראל עמיר שיבי, נטע הררי נבון, רונית ברנגה, הם מציגים בשלוש גלריות, אוהלים ועשרות מיצבים. בתיאטרון הפתוח במקום יקרינו סרטים קצרים ויופיעו להקות בהן “מאסיב אטאק” ו”פוסי ריוט” בשבועות הקרובים.
העבודה על הפסטיבל נעשתה בחשאיות גמורה. תושבי המקום האמינו כי מצלמים במקום סרט בשם “גריי פוקס”. עד כדי כך הייתה ההסוואה מוקפדת שאפילו נפתח אתר IMDB לסרט שלא היה. זו התנהגות אופיינית לבנקסי, שתמיד נהנה למתוח את הציבור ולהותיר למעריציו לנחש כל דבר, החל מזהותו שנותרה בערפל ועד למיקום םשל עבודתו הבאה. המעבר של בנקסי לניו יורק ב-2013 גרם לרבים ממעריציו לנסות לאתר סימנים ליצירות חדשות שלו בתפוח הגדול אך הוא הפתיע אותם בווסטון, בריטניה.
אפשר לא לאהוב את בנקסי, אפשר גם להתווכח על איכות העבודות או לטעון שביצירות שלו הוא לא מפרק את דיסנילנד אלא למעשה משתמש באותם אלמנטים שטחיים כדי להציג את המציאות כהוויתה, אבל אי אפשר לקחת ממנו את היכולת הנדירה והלא מובנת מאליה להפוך אמנות לבאזז. מעטים הם היוצרים שיכולים להגיע לעיירה נידחת ולהפוך אותה למוקד התעניינות בינלאומית. אמן דגול נבחן גם ביכולת להפוך את הביטוי שלו לעניין לשיחה במאות אלפי בתים.
