מי לא רצה להיות "קול" בימי בית הספר התיכון או לפחות ליהנות מחברתם של הילדים הקולים? עבור רוב התלמידים נותר רק לעקוב בעיניים כלות אחרי נערים יותר מגניבים מהם חיים את החיים. אך בחלוף השנים מתברר לעתים קרובות כי מי שהיה קול בשנות העשרה שלו לא הפך לסיפור הצלחה בבגרותו. לפחות זו רק משאלת לב לראות את הילד המצליח גדל להיות לוזר, אך יש דברים בגו', על פי מחקר חדש שפורסם החודש בכתב העת Child Development.
על פי המחקר, ילדים רבים שנחשבו קולים בבית הספר התיכון הופכים למכורים לסמים ולאלכוהול ויש להם בעיה לתחזק מערכות יחסים בריאות ולעתים גם מסתבכים עם החוק.
למרבה האירוניה, נערים שנדמה שיש להם הכל בגיל 13 – הם פופולרים, מוזמנים למסיבות, יש להם חברים מבוגרים יותר וחיי אהבה – הם אלה שלא מסתדרים בהמשך, אמר הפסיכולוג ג'וזף פי. אלן ל"ניו יורק טיימס", שדיווח על המחקר.
הסיבה לכך היא שאותם ילדים "קולים" הולכים לאיבוד בעולם המבוגרים אינה קארמה או צדק היסטורי. למעשה, התשובה מדעית יותר.
אלן – יחד עם שלושה חוקרים נוספים באוניברסיטת וירג'יניה – ערכו מחקר ראשון מסוגו כדי לבחון התנהגויות מסוימות בקרב בני נוער המכונות "תסמונת הפסידו מתבגר בטרם עת" וההשפעה השלילית שיש לכך על ההתפחות העתידית.
כפי שהשם מרמז, תסבומנת הפסידו התבגרות מתארת צעירים שרוצים להיראות ולהרגיש מבוגרים יותר מכפי שהם באמת – על אף שלא הגיעו לבגרות הרגשית וההתנהגותית הנלווית לבוגרים. כדי להיראות ולהרגיש בוגרים אותם צעירים מתנהגים לעתים קרובות בדרכים שנראות בוגרות כמו שתיית אלכוהול, עישון, מסיבות עד מאוחר וסקס.
קללת הקוליות
על אף שמחקרים הראו בעבר כי סוג כזה של התנהגות היא מיטיבה לטווח קצר ונלווה אליה סטטוס חברתי גבוה יותר בבית הספר, בטווח הארוך ההשלכות של התבגרות מוקדמת הן פחות מוכרות, כותב אלן במחקר.
עד כה, אלן והצוות שלו גילו עדויות המרמזות כי התנהגות כזו עלולה למעשה לפגוע בסטטוס החברתי בבית הספר. לשם כך הם חקרו במשך עשר שנים 184 בני נוער (86 זכרים ו-98 נקבות). כאשר המחקר החל כל הנבדקים היו בני 13 ומעלה, בכיתה ז' או ח'. כאשר המחקר הסתיים הם היו בני 23.
כל הנבדקים הם מאותה חטיבת ביניים אשר לפי החוקרים מייצגת אוכלוסיות עירוניות ופרבריות בדרום מזרח ארצות הברית. המשכורת השנתית הממוצעת של משפחותיהם הייתה בין 40,000 ל-59,999$ דולרים וכ-58% מהנבדקים תיארו עצמם כלבנים, 29% אפרו אמריקנים, 8% מעורבים ו-5% משתייכים לקבוצות מיעוטים.
מספרים אלה אינם רחוקים מייצוג של האוכלוסיה הכללית בארה"ב. החוקרים ראיינו את הנבדקים במשך השנים כדי לתעד את הסטטוס החברתי שלהם בחטיבת הביניים, בתיכון ולאחר מכן. הם דיברו גם עם תלמידים אחרים שהכירו היטב את הנבדקים. בתחילת המחקר, כ-20% מהנבדקים נחשבו "קול". במילים אחרות, החברים שלהם נטו לראות אותם כ"בוגרים" עם "סטטוס חברתי גבוה" ועל כן הם היו "בני לוויה נחשקים" לבלות עמם.
אך במשך השנתיים הקרובות קרה תהליך מעניין. כאשר אותם בני 13 הפכו 15, מעמדם החברתי של אותם ילדים "קולים" התדרדר כפי שניתן לראות בגרף הבא.
כאשר הילדים "הקולים" הפכו בני 23, רבים מהם סבלו מהתנהגות פלילים ובעיות שנובעות משימוש באלכוהול ומריחואנה – באופן משמעותי יותר מאלה שלא דורגו "קול" בתחילת המחקר.
הסיבה לכך, משערים החוקרים, היא כי הילדים "הקולים" רצו יותר מאחרים להיות "פופולרים" ועל כן חיפשו גם בהמשך דרכים להמשיך להרגיש קול. שתיית אלכוהול וסמים היא זו שהקנתה להם את הסטטוס הקולי מלכתחילה ועל כן הם התמידו בתדמית "הילדים הרעים" גם כאשר המאמצים שלהם פגעו בהם בשלב מסוים. החוקרים מסיימים את המחקר במסקנה מפחידה:
"הממצאים תומכים בהשערה כי ניסיונות של מתבגרים להשיג מעמד חברתי דרך פסידו התבגרות מוקדמת אינם רק מאפיינים מעצבנים וחולפים של שלב התפתחותי זה אלא עלולים לאותת על נתיב בעייתי שמתרחק מהתבגרות פסיכולוגית תקינה". במילים אחרות, אם אתם מתאמצים במיוחד להיראות קול, יש סיכוי לא רע שבטווח הארוך אתם תישארו היחידים שמאמינים בכך.
תמונת שער: מועדון ארוחת הבוקר
