דברים שאמרה מנכ"לית ובעלת "קסטרו", אתי רוטר, עם חברות קבוצת הפייסבוק "אין לי מה ללבוש: מילכוד 22" מסעירים לא מעט אנשים מאז פורסמו בפוסט בסוף השבוע. "מילת המפתח בפגישה הבלתי נשכחת הזו הייתה אטימות. היא דחתה כל דבר שהצגנו בפניה, המנכ"לית של קסטרו. אנחנו דיברנו, והמילים לא נכנסו. הראינו לקהל המכובד שהתכנס בפגישה הזו מצגת שצמצמה לנקודות מרכזיות את מהות המאבק של הדף, והרעיונות לא חדרו. לא נכנסו אפילו לאוזן הראשונה, כי היא נאטמה בפניהם, נכתב בפוסט שרשם יותר מ-1,600 לייקים וקרוב ל-700 שיתופים. עוד קטע:
"אל תגידי לי איך לשווק את קסטרו", "השמלה הזו לא יפה מעל מידה 44", "זה לא הטעם של קסטרו", "האוברול הזה לא יהיה יפה במידה 46", "מכנסונים זה לא יפה מעל מידה 42", "אני לא יכולה לענות לכולם על הצרכים", "אולי את לא מבינה קסטרו", "אין לנו מידות כי המחסנים מאד קטנים", "אתן בטוחות שאתן קונות במחלקה הרגילה של אייץ' אנד אם?". כל המשפטים האלה לא נאמרו על ידי מוכרת בחנות בגדים, אלא מלא אחרת ממנכ"לית ובעלת "קסטרו" אתי רוטר, בפגישתנו איתה אתמול.
"כדי לשבת ולומר בפרפראזה: נשים מעל מידה 44 לא יכולות לקנות ברשת שלי כי בעיניי הן שמנות מדי, צריך וואחד אטימות. אה שטיב אטימות. וזה מה שהרגשנו שחווינו שם – לא פולטיקאיות מלוקקת שמורחת ומטשטשת דברים בנהרות של מלל, אלא פשוט אטימות. אטימות שלא נעצרת גם בשתי העובדות הבכירות שלה שיושבות לצדה בחדר, נשים מקומרות שתיהן. כל מילה שיצאה מהפה שלה הייתה כנעץ שננעץ בהן, והיא לא העלתה זאת בדעתה. ולכן לא הפריע לה לדבר במשך רוב הפגישה הזו של השעה ורבע, ולהגיף את שערי "קסטרו" בפני "עולמות" שלמים של נשים ונערות שבסך הכל רוצות לקנות ממנה ולהעשיר את כיסה.
כל הפגישה הזו נאמר לנו שוב ושוב שנשים במידה 46 ואקסטרה לארג' הן פשוט שמנות מדי מכדי להיות לקוחות של "קסטרו". שהחברה לא מייצרת, ולא תייצר בעתיד, בגדים במידות 46 ואקסטרה לארג'. 46, נאמר לנו, זה "לא הטעם של קסטרו", ולייצר דגמים במגוון שעולה על ה-44 יהיה "לא יפה" ו"לא מתאים". שוב ושוב ניסינו לומר כמה עצוב ופוגעני זה לומר לציבור שלם של נשים שאין ולא יהיה להן מקום בין כתלי הרשת, אבל נפלנו על אזניים ערלות. "איך אוכל לשמח אתכן?", שבה אתי רוטר ושאלה אותנו, ואנחנו הבטנו אחת בשנייה, ונאלמנו.
לא רק הטענות על היעדר אקסטרה לארג' ו-46 פגעו בקיר לבנים, אלא כל אחת ואחת מהטענות של הדף, כולל הטענות על ההצרה ועל אי האחידות בגדלים בתוך הרשת עצמה. אבל מבחינתנו, כל זה החוויר לעומת לב העניין: האמירה הזו של – 46 ואקסטרה לארג' אין מקום יותר בתוך קסטרו. אמירה שהיממה אותנו. הניסיון למסמס את השיח על המידות, גם כשהוא בוהה לך בפנים".
מעבר לשולחן, ממש לצדה של המנכ"לית, הביטה בנו אחת מהמנהלות: אישה שלובשת אולי 46 ואולי 48, ישבה שם ומבט עצוב נשקף אלינו מעיניה. האישה שישבה שם והודיעה לנו באלף דרכים שלנשים ונערות מעל מידה 44 אין מקום בחנויות שלה, הייתה הבוסית שלה. היא ישבה שם, ולא פצתה את פיה. כשעלתה בחדר השאלה "באיזו מידת מכנסיים כל אחת מן הנוכחות בחדר", רק אנחנו ענינו עליה. העובדות מילאו את פיהן מים. מן הקצה השני של השולחן, ישבה מי שהזמינה אותנו לפגישה הזו, עוד מנהלת בקסטרו, שגם היא מידה 44 או 46, וגם היא לא אמרה מילה במשך כל הפגישה, וכשנפרדנו לשלום חייכה אלינו חיוך מלא בצער. אם המנכ"לית של החברה בה את עובדת מודיעה שלנשים במידה שלך אין מקום לקנות בה, מה עוד נשאר להגיד? דיסקליימר: פוסט זה מתאר רק את הדברים כפי שאנו חווינו, שמענו, ותיעדנו אותם במחברתנו ובמכשיר ההקלטה שלנו".
מבחר תגובות:
Sharon Birkman: "בעיניי תוצאה חיובית. מרגע שהיא הציגה בגלוי ובפשטות את עמדת הרשת אפשר למחוק אותה מהרדאר ולא לנסות אותה אפילו. בעיניי זו כנות והצהרת כוונות מבורכת. אולי היא לא היתה מספיק פוליטיקלי קורקט ולא נתנה את הנאום הטחון על כך שכל הנשים יפות בכל מידה, אבל כצעד צרכני ועסקי, לטעמי, היא היתה הגונה וכנה, מצרך נדיר בפני עצמו".
Hadar Kreizman: "זה מוזר להגיד איך אין לשווק את קסטרו לפני יותר מעשור קסטרו החזיקו בגדים עד מידה 48 מאז המידות האלה גם נעלמו ומה שנשאר התכווץ".
Rona Tal: "מה הקטע הזה של לשנות את המידות? זה מפספס את כל הרעיון המקורי שלשמו הומצאו המידות. בשלב הבא הם יבטלו את המידות המספריות ופשוט יתחילו לקרוא לזה: מכנסיים במידה "רזה", "קצת פחות רזה", ו-"לחדר כושר דחוף" (מ-40 ומעלה, כמובן)".
Galia Cohen Peres: "לא מבינה את המאבק הזה. בחיי שמנסה ולא מבינה. מקבלת כל מלחמה על דימוי הגוף שחברות האופנה האלה משדרות לנשים. אבל קסטרו, כמו כל חברה אחרת, רשאים לבחור את פלח השוק אליו הם פונים. בדיוק כמו חברה שבוחרת למכור לא כשר, ואז בהכרח מדירה אנשים דתיים ממוצריה. המאבק הזה, על איזה מידות יהיו בקסטרו, הוא מאבק טיפשי וכזה שאי אפשר לצאת מנצחים ממנו. מה עוד, שהוא מדלל את החשיבות של המאבק החשוב מאין כמוו, בדימוי הגוף שהם משדרים. ורק לצורך העניין, יש לקסטרו גם מידות 44-46. ידע אישי". Nitsan Saddan: "אני קונה בקסטרו הרבה שנים. לא כי יש לי נאמנות למותג או כי אכפת לי מה כתוב על החולצה; פשוט יש שם ריכוז של בגדים לטעמי. לעולם לא אקנה שם שוב, פשוט כי אחרי מה שאמרה הגברת, היא לא ראויה לכסף שלי. במידת האפשר, אני משתדל שלא לפרנס חארות".
גל גדות. מתוך קמפיין קסטרו
תגובת קסטרו מפי אתי רוטר, מנכ"ל משותף קסטרו פורסמה בשרשור:
"חברות יקרות,
אני אוהבת את כל הלקוחות של קסטרו ואת לקוחות הנשים בפרט. למען הסדר הטוב, פרטי הקולקציה של קסטרו מגיעים ברובן עד מידה 44 ובחלק מהמקרים עד מידה 46. עלי לציין ולהדגיש כי פגישה זו נעשתה ביוזמתינו בעקבות פנייתכן במטרה להקשיב לכן, להכיר אתכן ולהבין את הצרכים והרצונות שלכן.
שמחתי לפגוש את מאיה ונועה אתמול מתוך כוונה להקשיב, לכן חבל לי שפגישה זו מוצגת כאטימות ונותנת במה לניגוח קסטרו ועובדיה. אנו מכבדים, מוקירים ומודים לכל לקוחותינו תהיה מידתן אשר תהיה. כפי שציינתי בפגישתנו אנו נשמח להפגש עמכן בחנות של קסטרו להמשך ההיכרות ובחינת הנושא. אני מאחלת לכולן קיץ אופנתי ושבת שלום".
רוטר לא הכחישה בשרשור את הדברים שנאמרו. כמובן שזכותה של הרשת לקבוע את מדיניות המידות כפי שהיא רואה לנכון, אך אם קסטרו אכן משווקת קולקציה במידה 44 ואף 46 בחלק מהמקרים, אמירות כאלה הן לא פחות מפיגוע תדמיתי טהור. נדמה לי שאני מבין איך רוטר הרשתה לעצמה להיות כנה עד כאב. לעתים מפגשים עם בלוגרים/גולשים נראים בעיני חברות כשונה מפגישה עם נציגי התקשורת משום שהם לא רואים בסטטוס בפייסבוק פרסום שווה ערך. בפועל, זו טעות חמורה. על אף שסטטוס ממוצע נקרא על ידי מעט אנשים, במקרים מסוימים וזה אחד מהם, סטטוס עשוי להיחשף בפני עשרות אלפים ומאוחר יותר, בעזרת הסיקורים בתקשורת, להגיע גם למאות אלפי בני אדם. הדבר הנכון מבחינת קסטרו לעשות היה לחבק חיבוק גדול נשים מכל המידות במקום להתנצל אחר כך ולראות את ההתנצלות שלה נבלעת בשאון הגינויים. מאוחר מדי.
