כאשר היה בן 12, אלכס התבונן באישה עיוורת מנסה לחצות כביש סואן. לאחר שיחה קצרה איתה הוא קיבל השראה לרתום את האהבה שלו למדעים כדי לנסות לשפר אנשים עם מוגבלות בראיה לנוע ביתר קלות ברחובות.
הוא התחיל מאפס, לימד את עצמו לתכנת ויצר קשר עם מפתחים ויזמים ברחבי העולם דרך חדרי צ’ט מקוונים. הוא חשב מחוץ לקופסה, ספג השראה מהטבע והחל לבנות כלי עזר חדשני שניגש לאתגר של תנועת עיוורים בסביבה הפיזית בדרך חדשה לחלוטין.
נדרשו לאלכס קרוב לשש שנים כדי להשלים את המכשיר שהגה, ששמו iAid.
הוא השקיע שלוש שנים בבניית אב הטיפוס ועוד שלוש שנים בשכלולו. אבל בסוף זה קרה!
ה-iAid מתבסס על גלי קול כדי למפות את סביבתו ולנוע בה, ממש כמו המנגנון דמוי המכ”ם שמשמש עטלפים. למעשה, ה-iAid היא חגורה עם ארבעה חיישן המחוברים לבקר משחק.
כאשר המשתמש נמצא תחת גג, גלי הקול מוחזרים מעצמים ומתקשרים עם בקר משחק שזז בכיוון הנכון בו עליו לנוע, ובכך מאפשר לו להימנע ממכשולים גם ללא מקל הליכה.
מחוץ לבית המערכת נעזרת ב-GPS, בלוטות’, מפות גוגל ושירות ענן כדי לשלוח מידע לסמרטפון של המשתמש ולהחזיר את המידע אודות הדרך הנכונה לבקר המשחק בחגורה שלו.
ה-iAid נמצא כבר בשלבי ניסוי וזוכה לתגובות נלהבות מנסיינים במרכז הלאומי לעיוורים בקנדה, על פי הדיווח. אחד הפידבקים העיקריים של הנסיינים היה שהמכשיר שיפר את הביטחון שלהם בניווט, אמר אלכס בראיון בתוכנית בוקר של הטלוויזיה קנדית.
שמו מוזכר כאחד ממנהיגי העתיד של קנדה והוא זכה בפרס “ווסטון” היוקרתי לחדשנות של בני נוער.
הוא מקווה שבזכות הפרסום וכספי הפרס, בסך 2,000 דולרים, הוא יוכל להמשיך לפתח את ה-iAid ולשחרר אותו לשוק תוך חודשיים. לא רע בשביל תלמיד בכיתה י”ב.
