בסקרי דעת קהל שנערכו מאז החליט רה”מ להקדים את הבחירות, רוב הציבור סבור שהנושא החשוב הוא הכלכלה והחברה. רוב הציבור גם טוען שזה מה שישפיע על בחירתו. אבל בנימין נתניהו לא מפסיק לצעוק מעל כל במה “איראן, איראן”.
זה פשוט משהו שהרבה יותר נוח לצעוק מאשר “דיור, דיור” או “יוקר מחייה, יוקר מחיה”. זה יותר שיווקי, הרבה יותר סקסי. בכל פעם צעקה כזאת הוא יכול להתלבש במעיל עור מרשים, להצטלם לצד קציני צה”ל ולדבר אנגלית. איך בדיוק הוא יצטלם אם יצעק “דיור” או “יוקר מחייה”? עם קשי-היום שהתאכזבו ממנו? עם הצעירים שלא מאמינים להבטחות שלו?
נתניהו מרגיש שבנושא האיראני יש לו מה למכור. אז בשביל המשחק, בואו נלך עם נתניהו ונבדוק מה הוא באמת עשה בנושא האיראני, והאם מצבנו טוב יותר בעניין הזה מאשר לפני תקופתו.
בשביל לנתח את המצב צריך לחזור אל המשפט שטבע בנימין נתניהו בתחילת כהונתו, “יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו”.
הוא דיבר על הפלסטינים, אך אפשר להמיר אותו גם לעניין האיראני. כשעלה נתניהו לשלטון, היו שסברו בארה”ב שהממשל צריך להציע לו הצעה בנוסח “יצהר תמורת בושאר”, תפנה התנחלויות ואנחנו נעזור לך מול איראן. אובמה בחר לא ללכת בכיוון הזה מסיבותיו, נתניהו לא הציע את זה ולמען האמת הוא פסל מראש יצירת קשר בין העניין הפלשתיני לעניין האיראני. אבל מתוך ההתנהלות של נתניהו, הקשר נוצר.
ככל שנתניהו סירב להתקדם במו”מ עם הפלשתינים היה קשה יותר לאחד את העולם מול איראן. הוא לא הסכים לתת שום דבר בתמורה. הבעיה הנוספת היתה שנתניהו נתפס יותר ויותר כאיש לא אמין (זכורים דבריהם של מרקל, סרקוזי ופקידים ממשל אובמה על מידת אמינותו).
בו זמנית הוא דיבר בלי הפסקה על האופציה להתקיף את איראן ושיחק את המשחק של “תחזיקו אותי או שעוד רגע אני מעלה את איראן באש”. העולם הבין שנתניהו עלול לסחוף אותו למלחמה מיותרת שתצא מכלל שליטה – מלחמה כלל אזורית אליה ארה”ב היתה צריכה להיכנס. ומה שנתניהו לא הבין, זה שארה”ב נמצאת בטראומה משתי המלחמות אליהן נכנסה בעשור הקודם. אין לה שום כוונה לחזור על השגיאה.
איראן מחכה לנתניהו? תמונה: Shutterstock
האבסורד הוא, שנתניהו השקיע כסף רב בהכנות לתקיפה (הנתונים מדברים על סביב 12 מיליארד עד מרץ 2014, לפי עיתון הארץ), אך ככל שחלף הזמן, העולם לא לקח ברצינות את האיומים של נתניהו (לראייה החלטתם להיכנס למו”מ עם איראן למרות התנגדות נתניהו ובלי לתת לו דבר בתמורה), האיראנים לא ממש התייחסו לאיומים, הרי מי שרוצה לירות יורה ולא מדבר, וההסתבכות של צה”ל בעזה רק הבליטה את חוסר היכולת של ההנהגה להוביל למלחמה מהירה ותגובה מוחצת.
עם כל הדיבורים של נתניהו ונאומי הרהב שלו, העולם עומד לקבל את איראן כמדינת סף גרעינית. בלי להתייחס ממש לאיומים של נתניהו. הגישה האמריקאית של סנקציות ומו”מ ניצחה את הגישה שלו. נתניהו התנגד לגישת הסנקציות ונאלץ לתמוך בה אחרי שהבין שאקדח התקיפה ריק מכדורים.
אז היום הוא נלחם על הסקציות, בדיוק באותה שיטה כמו שהוא נלחם על כל דבר. כמו איש מכירות ממולח שחושב שהלקוח יקנה הכל. הבעיה היא, שאין שום דבר מאחורי זה. אפילו הטענה שלו שנאומו בקונגרס לפני הבחירות ישנה את המצב היא מגוחכת: חוק הסנקציות לא יעבור שם בדיוק בגלל שנתניהו בחר לנאום. את איום התקיפה הוא לא יכול להציב מול ביטול הסנקציות, אז לא נותר לו אלא לנסות למכור בלי שום דבר ביד. בדיוק כמו שהוא מוכר שהבחירות הן על איראן ולא על המצב הכלכלי.
חושבים שאיראן היא הנושא של הבחירות? אין בעיה רק תזכרו – בתקופת נתניהו מצבנו בנושא רק נהיה יותר גרוע.
תמונת שער: Shutterstock
